( חלק שני )
"הנסיעה היתה בסדר" היא מתנשמת, בעוד אצבעי מטיילת במורד צווארה, מרפרפת מטה למחשוף העמוק ואז עושה את דרכה אט אט על קימור שד ימין, מלמטה למעלה, ובמעגלים הולכים וסוגרים סביב הפיטמה המזדקרת.
"כן, ילדונת? היית מרוכזת בנהיגה?"
"כן דאדי, למרות שניסית אההה-אהה.." ספק אנחה ספק צווחת כאב קוטעת את המשפט באיבו. אולי יש קשר עם העובדה שבדיוק צבטתי את אותה פטמה.
"לא הבנתי, מה ניסיתי?" אני ממשיך לצבוט, למשוך ולמולל את הפטמה התמימה בעוד היא מנסה להוציא משפט קוהרנטי שלם, ללא הצלחה.
" לאט לאט, קטנה. התרכזי במילים שלך"
"כן דאדי" - אנחה - "למרות שניסית אהה אהה להסיח" - -קפיצה עקב ידי השניה שמצאה את דרכה מתחת השמלה וחפנה די בחוזקה את פלח ישבנה הדשן - "את דעתי" היא משלימה ונושמת לרווחה.
"יופי, יופי". אני מתרחק, מוציא הטלפון ומפעיל שוב את הצעצוע שהתנתק בינתיים. היא רועדת קצת, אבל לא זזה.
"התפשטי, ילדונת. רגליים פסוקות, השעני קדימה עם ידיים על השולחן."
היא ממהרת לבצע, ואני מתבונן בהנאה בחמוקיה הנחשפים. היא עוברת לידי בדרך אל השולחן וזוכה לטפיחה מצלצלת על הישבן הלבנבן. "איזה תחת יש לך, ילדונת." היא מסובבת את הפנים אלי, בעודה נכנסת לתנוחה, מבליטה ומנענעת את הישבן בחיוך שובב.
" דאדי אוהב? "
עוד המשך יבוא.