מכתב ראשון לנשלט שבי
קצת פסיכי מצידי לכתוב לצד מסוים באישיות שלי
מצד שני אני מוצא את עצמי לעיתים קרובות מנהל "איתך" שיח
אתה כנראה המרכיב הבסיסי והמשמעותי באישיותי
ומערכת היחסים שלנו מוכבת מאוד
אתה
הנשלט שבי
המקום שמוריד אותי לצד\מתחת הוד מעלתה
אתה ידוע, ברור וממופה
מצד שני אתה גם חידה
החלטתי לכתוב לך סדרת מכתבים ואולי נברר ביחד.
מכתב ראשון:
כשאני מביט במראה ומחפש אותך, הנשלט שבי, אני רואה שתי השתקפויות תלוי בסיטואציה
אחת
הבקיעה מהביתה בכל פעם שאני נותן לעצמי להיסחף איתך
אלו רגעי האושר שלי, כאלו שבהם אני הכי חי,
שמחזור הדם שמפמפם לי בוורידים מחייה את התאים הרדומים, הרגש הכבוי, ההתלהבות הדוממת, מציף את החיות שלי שמתנערת מאבק ההכחשה ומזכירה לי מי אני באמת.
הנשימות הקצובות והמרוגשות שמותחות את החיוך שלי לאט לאט ומציירות מחדש בקווים עדינים את תווי הפנים שלי, עורכות תיקונים הכרחיים במסכה שאני עוטה בכוח ברוב הזמן בשביל מצג השווא.
אחרי ההתעוררות הזו אני מסדיר נשימה ומביט מחדש בבאותי המוכרת, האהובה, המקבלת
מסתכל על הנשלט שבי, מברך אותו לשלום
יודע שחזרתי הביתה
הבית שלי הוא מבט מושפל המופנה כלפי מטה או מעריץ המשתוקק כלפי מעלה
הוא עירום
הוא קבלת מרות
הוא נתינה בלי קץ ובלי גבול
הוא שירות וסיפוק ומסיפוק של מושא ההערצה
הוא כריעה\על ארבע\ שכיבה
הוא קולר
הוא עונש
הוא התפנקות\ההתרכבלות\ ליטוף.
החופש שלי הוא השיעבוד
התום שלי הוא הלכלוך
האהבה שלי היא הערצה
הזהות שלי היא שייכות
התואר שלי הוא הבעלות שלה שאותו אני נושא באווה
המיניות שלי היא ליקוק מגף, היא אורגזמה מוחית שהיא מובילה אותי אליה במבט, מילה, או מעשה.
זאת ההשתקפות הראשונה.
השנייה
עצב
השלמה
לאט לאט אני לובש את הבגדים, האירוניה היא שאני למעשה מפשיט את עצמי לאט לאט.
מרוקן בתנועות קצובות את החיות
מזדכה על ההתרגשות
מאכסן את החופש
כולא ומביית את הטבע
נאלץ להוביל במקום להיות מובל
מאלף את המבט, את המילים, את המחשבה ומחזיר אותם למקום הנכון
משנן את הטקסט הנכון
בוכה בלב
ומסתכל שוב במראה
השתקפות ונילית
עלמא דשקרה
העניין הוא ידידי, שהעצב גם מגיע ממך, הגעש שבך, הכובד שאתה מניח על כתפיי, והאובססיביות שבה אתה לוחש באוזני מובילה אותי לעצב
בייקום מקביל הייתי עבד חופשי
בעולם שלנו אני יכול בעיקר לסגוד מרחוק
להעריץ בחלום
לעבוד את הוד רוממותה במחשבה
רגעי האושר שאתה מספק לי נדירים וממלאים
אבל עצם היותך מרוקנת את כל השאר ממשמעות
בעבר פחדתי ממך
אחר כך התרגשתי
התמסרתי
הגעתי רחוק מידי
וחזרתי לפחד ממך
היום אני מודע לקיומך כעובדה מוגמרת
מודה על הטוב אבל מבכה במקביל את הקושי הלא אפשרי
יכול להיות שהסיום של המכתב יצא מעט פסימי
יכול להיות שלהיות נשלט בלשד עצמותיך ללא אפשרות ליישם זאת זה באמת תסריט פסימי
שלך
אני
