סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מכתבים לנשלט שבי

החלטתי לתקשר עם הצד המרכזי באישיותי- הנשלט שבי, יחסי האהבה-שנאה שלנו צריכים גישור והגיע הזמן שנדבר
לפני 7 שנים. 26 בספטמבר 2017 בשעה 8:32

לפעמים אני מסתכל אחורה ונדהם מהסדר שבו נחשפתי לעולם של קשר עם בנות המין הנשי

לכאורה יש סדר מובנה אצל רוב האנשים:

גישושים, נשיקה ראשונה, נגיעות ראשונות, התנסויות מיניות של צעירים ומתבגרים לפני סקס, התאהבות ראשונה, חברה ראשונה וכו'.

 

אני לא יודע כמה אנשים הגיעו לשם כמוני אבל אני ירדתי לאישה הרבה לפני שזכיתי לנשק אחת

למעשה ירדתי 4-5 פעמים למלכות החל מגיל 25 אבל עקב היותי דתי שומר נגיעה התנשקתי לראשונה רק בגיל 28 .

 

הפעם הראשונה שליקקתי נעליים של אישה קדמה לפעם הראשונה שחיבקתי אישה

הפעם הראשונה שכתבתי שיר סגידה והלל לאישה קדמה לפעם הראשונה שכתבתי מכתב אהבה סטנדרטי

הפעם הראשונה שחוויתי סשן משפיל וורטואלי קדמה לפעם הראשונה שהתחלתי עם מישהי בפייסבוק

 

 

האמת? אני לא מצטער על זה

זה הסדר הכי נכון והגיוני שאני יכול לחשוב עליו

שלא תבין לא נכון, אני אוהב את החיבוק, את החיבה, את השותפות האוהבת של בני זוג, אבל אני לא מתיימר להיות שותף שווה זכויות בקשר כזה.

ככה עוצבתי

עוצבתי על ידי שולטות ולא על ידי שותפות

ככה צריך להיות

ככה נכון

העולם שלי הוא בסגידה ושירות לבנות המין האלוהי

קודם נחשפתי אליהן כנשלט, כחומר, כרכוש

למדתי להעריך, להעריץ

למדתי את מקומי

ומשם יכולתי לנהל מערכות יחסים סטנדרטיות יותר רק אחרי שביססתי את בסיס האישיות שלי כצופה מתמיד מלמטה ולא בגובה העיניים

 

 

לפני 7 שנים. 13 בספטמבר 2017 בשעה 9:28

אהבה

שלום לנשלט שבי


אני מרגיש שאני לא נותן לך מספיק קרדיט גם על הטוב שהוספת לחיי.
לכן במכתב השלישי חשוב לי לכתוב לך, בזכותך אני מצליח לאהוב באמת כמו שנכון לי.
אהבה של נשלט
אהבה להוד מעלתה


אהבה בשבילי זה להעריץ אותה
מעבר לכותרת
מעבר למילים ריקות מתוכן
לאהוב אותה דרך הרגש, הגוף והרוח


אהבה מרחוק:
אם רק היית יודעת שמילה שלך, סימן קטן, ואני כאן לצדך לתמיד
אני למענך
שפוט
משרת, מפנק, מרצה, מספק, עובד אותך ולמענך
מקשיב, תומך, מלטף,חושב עלייך ואותך
אם רק היית יודעת כמה כוח יש לך בידיים
חייו של אדם, משמעותו רוחו וכוחו בידייך
צעצוע
לוייתן זה יצרת לשחק בו


המילים שלך חודרות, נכונות, מלאות משמעות
הקול שלך הוא מוזיקה, פסקול לחיים


המחשבות שלי עוסקות בך, כמו כל גרופי אני מנסה להבין אותך יותר, לדעת מה את אוהבת, מה מוביל אותך, מה עושה לך טוב, מי את באמת
כל מידע כזה הופך לקדוש
כל הבנה מרגשת אותי


השיער שלך מדהים, השפתיים מהפנטות, הרגליים שלך הן מושא הערצה שהפוך אותי לחומר נוזלי לעיצוב, היופי שלך הוא אלוהים בכבודו ובעצמו, הבגדים שלך משמעותיים יותר מאמיתות חיי, הציפורן שלך יכולה לגרום לי להסתער מול צבא
העיניים שלך הן המשמעות לחיים


את המשמעות והסיבה לחיות


אהבה מקרוב:
התרגשות אמיתית, לא רק מינית, לא רגעית, אלא אחת טבעית ומבוססת מעצם קרבתי אלייך.
כל נשימה שלך מקפיצה אותי
כל מבט שלך מלחיץ ומרגיע בו זמנית
המגע שלך הופך את אותה נקודה בעור שלי שבה נגעת למרכז הגוף, ממש ללב עצמו.
המגע שלי אומר תודה בכל נגיעה באלוהות שאת.
הלשון שלי אסירת תודה על נעלייך.
הכאב שלי לא גורם לי הנאה מינית כלל אבל המבט הסדיסטי והמסופק שבענייך, צחוקיך השמח לאיד על סבלי מוביל אותי לגמור בשניות.

 


וההיררכיה
היא המשמעותית מכול בשתי האהבות, הקרובה והרחוקה.
אהבה כזו קיימת ואפשרית
חיבור של שני אנשים
אהבה משני הצדדים
שמה שמוביל אותה היא גדלותו ועליוניותי של אחד הצדדים
רק הכתיבה על כך מעורר את כל חושיי
רק המחשבה שלי על גדלותה של הוד מעלתה
על עצם הרעיון שאנחנו לא שווים
היא מה שגורם לראש שלי להסתחרר


ועכשיו אני חוזר לקרקע לרגע


כל מה שתארתי פה זה חיים
עד שזה מגיע לנקודה שזה הופך למוות
אם משהו אמיתי ולא רק נובע מצורך מיני בפורקן הוא חייב ביטוי אמיתי במציאות
כדי שאהבה הזו שתיארתי תישאר בחיים


שלך

לפני 7 שנים. 13 בספטמבר 2017 בשעה 9:27

הדרך אל האושר או הירידה לתהום


אני חuשב שכדאי שנחזור ביחד לפעם הראשונה שנתתי לך ביטוי מעבר לפנטזיה עצמית אלא הכנסתי אותך למציאות וחלקתי זאת עם אדם אחר
מלכה אמיתית

האושר הראשון שלי היה מאוד סטריאוטיפי, הוא צויר ממש באופן פנטזיונרי ודומה לסרטי הפורנו הבדסמים שראיתי בהחבא במשך שנים (מאז היו הרבה התפכחויות של ירידה מציאותית לקרקע אבל אני מודה לקב"ה על הפעם הראשונה המושלמת הזו).


לאחר כמה קביעות וביטולים הצלחתי באמת לעשות את זה.
מפוחד ומורגש עד אימה עליתי לאוטובוס מנסה לדחוף בכח את הזמן כדי שירוץ לו ואגיע מהר יותר. 
מרוב התרגשות הגעתי שעה וחצי לפני הזמן.
עצרתי כמה רחובות משם בפארק ציבורי.


הכנסתי לתיק את הציצית, קיפלתי את הכיפה והכנסתי אותה לכיס
זה כנראה תעתוע של הזיכרון ואומנם עברו רק 7 שנים מאז אבל הזיכרון הבא שלי הוא בתוך החדר מחכה על המיטה, לא זוכר איך בדיוק נכנסתי לשם


צעדים של עקבים גבוהים התקרבו אליי (עד היום זה אחד מהצלילים השמימיים בעיניי)
והיא נכנסה לחדר
יפה, וגבוהה
צמה קלועה מתוך תסרוקת הדוקה
איפר קל
בגד שמורכב ממחוך ומכנסוני לטקס
מגפיים ארוכות
ציפורניים מטופחות מונחות על המותניים
ומבט טוב
מכיל
מעט משועשע אבל מצד שני נראה שהיא לקחה לתשומת ליבה את השיחה הארוכה בטלפון וההבנה של מה זה המעמד הזה בשבילי
בקושי הצלחתי לשלוט בנשימות שלי
היא שמה לי יד על הלחי
ואני נהדפתי אחרונית בתנועה אינסטקטיבית
לא הייתי רגיל למגע נשי בכלל
היא אמרה "אתה מפחד להיות לידי" וחיבקה אותי עד שנרגעתי והסדרתי נשימה.


לאחר שעה (שבמהלכה היא עצרה פעמיים כדי להרגיע אותי, פעם אחת כשעמדתי על ארבע עירום לידה, מטפטף מהזין לבושתי ופתאום לא יכולתי לשאת את זה ותכרבלתי לתוך עצמי ופעם השנייה שנייה לפני שהתחלתי לאונן בסוף ששוב חטפתי התקף בושה )
של סשן מדהים שבו הרגשתי שמחסומים, חומות והגנות לא בריאות מתקלפות ממני שכבה אחרי שכבה כמו בצל, היא נתנה לי חיבוק ארוך ולחשה לי באוזן "תזכור שאתה אמיץ".
היו לי דמעות בעיניים
אבל הייתי מאושר באותו הרגע
יצאתי משם מחויך
והודתי לקב"ה


באותו הלילה לא נרדמתי
הבנתי שעברתי בדלת שרוב הסיכויים שאין ממנה חזור
האושר והחופש לא נעלמו
אבל אתה, הנשלט שבי, לא הדפת מספיק את המצפון, הלבטים והכאב
הרגשתי אמיץ
הרגשתי חופשי
אבל השונות בין המציאות שלחיי לבין המציאות האחרת של חיי זעקה
הרגשתי שונה
הרגשתי מקולקל
הרגשתי חוטא
אבל בעיקר הסתכלתי לראשונה באמת במראה
והבנתי שחיי יהיו מאוד מורכבים
ושהאתגר רק מתחיל


אני חושב שנסיים כאן את המכתב הזה
צריך לרדת לבסיס
לחזור להתחלה
כדי לנסות לשרטט את דרך ההמשך
מודה שכרגע לחזור ולו רק בזיכרון לתקופה הסוערת הזו 
זה רק מוסיף יותר ערפל
אבל כל ערפל סופו להתפזר


שלך

לפני 7 שנים. 13 בספטמבר 2017 בשעה 9:25

מכתב ראשון לנשלט שבי
קצת פסיכי מצידי לכתוב לצד מסוים באישיות שלי
מצד שני אני מוצא את עצמי לעיתים קרובות מנהל "איתך" שיח
אתה כנראה המרכיב הבסיסי והמשמעותי באישיותי
ומערכת היחסים שלנו מוכבת מאוד
אתה 
הנשלט שבי
המקום שמוריד אותי לצד\מתחת הוד מעלתה
אתה ידוע, ברור וממופה
מצד שני אתה גם חידה
החלטתי לכתוב לך סדרת מכתבים ואולי נברר ביחד.


מכתב ראשון:
כשאני מביט במראה ומחפש אותך, הנשלט שבי, אני רואה שתי השתקפויות תלוי בסיטואציה
אחת
הבקיעה מהביתה בכל פעם שאני נותן לעצמי להיסחף איתך
אלו רגעי האושר שלי, כאלו שבהם אני הכי חי, 
שמחזור הדם שמפמפם לי בוורידים מחייה את התאים הרדומים, הרגש הכבוי, ההתלהבות הדוממת, מציף את החיות שלי שמתנערת מאבק ההכחשה ומזכירה לי מי אני באמת.
הנשימות הקצובות והמרוגשות שמותחות את החיוך שלי לאט לאט ומציירות מחדש בקווים עדינים את תווי הפנים שלי, עורכות תיקונים הכרחיים במסכה שאני עוטה בכוח ברוב הזמן בשביל מצג השווא.
אחרי ההתעוררות הזו אני מסדיר נשימה ומביט מחדש בבאותי המוכרת, האהובה, המקבלת
מסתכל על הנשלט שבי, מברך אותו לשלום
יודע שחזרתי הביתה
הבית שלי הוא מבט מושפל המופנה כלפי מטה או מעריץ המשתוקק כלפי מעלה
הוא עירום
הוא קבלת מרות
הוא נתינה בלי קץ ובלי גבול
הוא שירות וסיפוק ומסיפוק של מושא ההערצה
הוא כריעה\על ארבע\ שכיבה
הוא קולר
הוא עונש
הוא התפנקות\ההתרכבלות\ ליטוף.


החופש שלי הוא השיעבוד
התום שלי הוא הלכלוך
האהבה שלי היא הערצה
הזהות שלי היא שייכות
התואר שלי הוא הבעלות שלה שאותו אני נושא באווה
המיניות שלי היא ליקוק מגף, היא אורגזמה מוחית שהיא מובילה אותי אליה במבט, מילה, או מעשה.


זאת ההשתקפות הראשונה.


השנייה


עצב
השלמה
לאט לאט אני לובש את הבגדים, האירוניה היא שאני למעשה מפשיט את עצמי לאט לאט.
מרוקן בתנועות קצובות את החיות
מזדכה על ההתרגשות
מאכסן את החופש
כולא ומביית את הטבע
נאלץ להוביל במקום להיות מובל
מאלף את המבט, את המילים, את המחשבה ומחזיר אותם למקום הנכון
משנן את הטקסט הנכון
בוכה בלב
ומסתכל שוב במראה
השתקפות ונילית
עלמא דשקרה

 


העניין הוא ידידי, שהעצב גם מגיע ממך, הגעש שבך, הכובד שאתה מניח על כתפיי, והאובססיביות שבה אתה לוחש באוזני מובילה אותי לעצב
בייקום מקביל הייתי עבד חופשי
בעולם שלנו אני יכול בעיקר לסגוד מרחוק
להעריץ בחלום
לעבוד את הוד רוממותה במחשבה
רגעי האושר שאתה מספק לי נדירים וממלאים
אבל עצם היותך מרוקנת את כל השאר ממשמעות


בעבר פחדתי ממך
אחר כך התרגשתי
התמסרתי
הגעתי רחוק מידי
וחזרתי לפחד ממך
היום אני מודע לקיומך כעובדה מוגמרת
מודה על הטוב אבל מבכה במקביל את הקושי הלא אפשרי


יכול להיות שהסיום של המכתב יצא מעט פסימי
יכול להיות שלהיות נשלט בלשד עצמותיך ללא אפשרות ליישם זאת זה באמת תסריט פסימי


שלך
אני