הדרך אל האושר או הירידה לתהום
אני חuשב שכדאי שנחזור ביחד לפעם הראשונה שנתתי לך ביטוי מעבר לפנטזיה עצמית אלא הכנסתי אותך למציאות וחלקתי זאת עם אדם אחר
מלכה אמיתית
האושר הראשון שלי היה מאוד סטריאוטיפי, הוא צויר ממש באופן פנטזיונרי ודומה לסרטי הפורנו הבדסמים שראיתי בהחבא במשך שנים (מאז היו הרבה התפכחויות של ירידה מציאותית לקרקע אבל אני מודה לקב"ה על הפעם הראשונה המושלמת הזו).
לאחר כמה קביעות וביטולים הצלחתי באמת לעשות את זה.
מפוחד ומורגש עד אימה עליתי לאוטובוס מנסה לדחוף בכח את הזמן כדי שירוץ לו ואגיע מהר יותר.
מרוב התרגשות הגעתי שעה וחצי לפני הזמן.
עצרתי כמה רחובות משם בפארק ציבורי.
הכנסתי לתיק את הציצית, קיפלתי את הכיפה והכנסתי אותה לכיס
זה כנראה תעתוע של הזיכרון ואומנם עברו רק 7 שנים מאז אבל הזיכרון הבא שלי הוא בתוך החדר מחכה על המיטה, לא זוכר איך בדיוק נכנסתי לשם
צעדים של עקבים גבוהים התקרבו אליי (עד היום זה אחד מהצלילים השמימיים בעיניי)
והיא נכנסה לחדר
יפה, וגבוהה
צמה קלועה מתוך תסרוקת הדוקה
איפר קל
בגד שמורכב ממחוך ומכנסוני לטקס
מגפיים ארוכות
ציפורניים מטופחות מונחות על המותניים
ומבט טוב
מכיל
מעט משועשע אבל מצד שני נראה שהיא לקחה לתשומת ליבה את השיחה הארוכה בטלפון וההבנה של מה זה המעמד הזה בשבילי
בקושי הצלחתי לשלוט בנשימות שלי
היא שמה לי יד על הלחי
ואני נהדפתי אחרונית בתנועה אינסטקטיבית
לא הייתי רגיל למגע נשי בכלל
היא אמרה "אתה מפחד להיות לידי" וחיבקה אותי עד שנרגעתי והסדרתי נשימה.
לאחר שעה (שבמהלכה היא עצרה פעמיים כדי להרגיע אותי, פעם אחת כשעמדתי על ארבע עירום לידה, מטפטף מהזין לבושתי ופתאום לא יכולתי לשאת את זה ותכרבלתי לתוך עצמי ופעם השנייה שנייה לפני שהתחלתי לאונן בסוף ששוב חטפתי התקף בושה )
של סשן מדהים שבו הרגשתי שמחסומים, חומות והגנות לא בריאות מתקלפות ממני שכבה אחרי שכבה כמו בצל, היא נתנה לי חיבוק ארוך ולחשה לי באוזן "תזכור שאתה אמיץ".
היו לי דמעות בעיניים
אבל הייתי מאושר באותו הרגע
יצאתי משם מחויך
והודתי לקב"ה
באותו הלילה לא נרדמתי
הבנתי שעברתי בדלת שרוב הסיכויים שאין ממנה חזור
האושר והחופש לא נעלמו
אבל אתה, הנשלט שבי, לא הדפת מספיק את המצפון, הלבטים והכאב
הרגשתי אמיץ
הרגשתי חופשי
אבל השונות בין המציאות שלחיי לבין המציאות האחרת של חיי זעקה
הרגשתי שונה
הרגשתי מקולקל
הרגשתי חוטא
אבל בעיקר הסתכלתי לראשונה באמת במראה
והבנתי שחיי יהיו מאוד מורכבים
ושהאתגר רק מתחיל
אני חושב שנסיים כאן את המכתב הזה
צריך לרדת לבסיס
לחזור להתחלה
כדי לנסות לשרטט את דרך ההמשך
מודה שכרגע לחזור ולו רק בזיכרון לתקופה הסוערת הזו
זה רק מוסיף יותר ערפל
אבל כל ערפל סופו להתפזר
שלך