שטויות

אהובי היקר
מגיל קטן כבר הבחנתי בך
יפה, עדין, כואב, מזמין, כל הכנות שבך
בגיל 11 כבר ממש נכנסת לי לנשמה
גם אם זה היה מפחיד, הצלחת לחדור אליי פנימה
בגיל 12 כבר הקמת אצלי התנחלות
כל כך רציתי להיות שלך לא הייתה לי סבלנות
אבל זה לא היה כל כך אפשרי
כל כך קשה למרות שרציתי
מאז ההתנחלות לא עזבת ליום אחד
כבר 5 שנים שאני חושבת עליך יום יום, אהובי המיוחד
כבר 5 שנים שכל השכנועים, התחנונים, וכל הנסיונות
לא עבדו בכלל, נכשלו נחרצות
לא משנה כמה התאמצתי וניסיתי
לא משנה מה חיפשתי או את מי עשיתי
אתה תמיד שם בפינה של המוח
צועק עלי לבוא אליך בכל הכוח
אהובי החשוך, המבין אך לא מובן
אני מחכה ליום שתיקח אותי מכאן
היום בו הכל יהיה שחור ועם זאת כל כך ורוד
היום בו ניפגש ולא ניפרד עוד
כי אתה תמיד הנחמה כשהמיטה ריקה
שהכל נראה רע ואתה מבטיח הבטחה מתוקה
שלא משנה מה קורה אתה מבטיח לבוא בסוף
כמו אביר על סוס שחור שדוהר על שפת החוף
ואתה, היחיד שאני יכולה באמת לסמוך עליו
כי אני יודעת שלא תאכזב או תפנה לי את הגב
אז אהוב יקר שלי, רק לך אני מחכה
לא אכפת לי אם תבוא בהדרגה או במכה
העיקר שתגיע, מוות יקר
העיקר שתיקח אותי מפה כבר

נכתב לפני 3 שנים וסתם היה לי חשק לשתף

מיציתי כבר את הרעיון של זיון חסר רחמים.
הצלפה בישבן, סטירה מאדימה, סיבוב הפטמות שכבר מרגיש שהן נתלשות....
זה כבר לא מה שאני מחפשת.
אני חושקת במשהו אחר, יותר מנטאלי, יותר שובר, יותר כואב.
סימנים על הגוף זה כבר דבר בנאלי, נפשי חושקת בהתעללות אישית. מישהו שידע להתעלל בה באמת. לא סתם מכות וחבלות כי כאב פיזי כבר לא כואב.
אחד שידע לגעת מנטאלית. שמבט שלו ימלא אותי באימה וביטחון.
כשרק אחשוב עליו ארגיש אותו בכל גופי, כשהוא אפילו לא לידי.
שאסתכל לו בעיניים ואדע שאני שלו, חשופה בפניו לכל שירצה.

נשאר לנו ללמוד היום
והסמל הסתכל עליי עם המבט המקסים האופייני לו
עם חצי חיוך וחצי נזיפה
"לילה טוב פלג"
שיט
נגמרה שעת הטש והסטופר מוכן להקפצה
אולי הוא שכח, מקווה שלא
3 בלילה
''4 דקות עלית על מדים והיית בנשקיה"
לצערי הוא סתם הריץ אותי והזחיל אותי ואמר לי לעשות שכיבות שמיכה כמספר החודשים שנשארו לי לשרת בצהל (די מה זה עוד 26 חודשים? כלום.)

אבל הראש שלי לקח את זה למקומות אחרים^^

^{אחד הרגעים בהם יותר רציתי לחיות בסרט פורנו}

ועדיין כל כך רועש

סדיסט
שמתענג מלהכאיב
הוא לא סתם מרביץ, הוא לא סתם מכה
הוא יודע לענות כמו שצריך
כי מה זה כמה הצלפות בשוט לעומת הדיבור הצורב שפותח לך את כל השריטות
הוא יודע לפתוח אותה בניגוד לרצונה
מדממת לו על הרצפה עם מבט חסר אונים
היא יודעת שאין לאן לברוח
הוא נכנס לה לראש
מדממת מולו את הנפש שלה
והוא עומד גבוה מעליה ודורך עליה עוד
מסובב את הסכין שתקועה לה ממש ליד הלב
שוכבת על הרצפה בשלולית של יגון ודם
והוא מרים אותה
מחבק אותה
מלטף את פניה העדינות כמו עלה כותרת של רקפת
היא נעמדת מולו חשופה פצועה וקטנה
והוא מרים אותה למעלה
תופס בנקודות הכי מייסרות
בשביל להפיל אותה חזרה למטה
שתתרסק על הרצפה
כך ימשיך גם כשתתייאש
וכשתאמר שדי לה
יהיה זה הזמן להעצים את הפגיעה

ככל שאני נכנסת יותר לאתר הזה
מסתכלת יותר בפרופילים
מדברת עם יותר אנשים
נוברת ביותר בלוגים, פנטזיות, מחשבות, ווידוים
אני מרגישה יותר ויותר בנוח עם עצמי
ואני מגלה על עצמי דברים שתמיד ידעתי שתמיד רציתי
ואף פעם לא היה לי את האומץ להגיד אותם בקול
אף פעם לא היה לי את האומץ לכתוב אותם על דף
אף פעם לא היה לי את האומץ לחשוב עליהם
כי ידעתי שזה חולני
וזה סוטה
וזה מגעיל
וזה לא נורמאלי
כל החיים שלי ניסיתי להיות נורמאלית
אני עדיין מנסה
אבל לאט לאט אני מגלה שאולי הנורמה היא לא מה שחשבתי
אולי הנורמה בה גדלתי, הנורמה שאני פוגשת ברחוב, בבית הספר, בעבודה, בצבא
אולי זו בעצם הנורמה המוסכמת שרק מסתירה את האנשים האמיתיים שמאחוריה
אולי אנשים כל כך נטמעו בתוך הנורמה בה הם גדלו עד מצב שהיא דיכאה אותם מספיק בשביל לקחת להם את הרצונות, המחשבות, האישיות שהייתה להם במקור ולהחליף אותם במה שהיא רצתה לעשות מהם
והאנשים הלא נורמאליים הם אלה שהנורמה לא הצליחה לשבות
אלה שהייתה להם אישיות כל כך חזקה
רצונות כל כך עזים
מחשבות כל כך עמוקות

מצד שני כנראה לא ואני סתם מתרצת לעצמי למה אני אף פעם לא ארגיש נורמאלית

אני נכנסת לבניין. דופקת בדלת.
אתה פותח ומסתכל עליי, אני עלייך.
כמה שניות עוברות ואתה בא לגעת בי
אני הודפת אותך ממני באגרסיביות.
כרגע, עכשיו, אתה ישר מבין מה מתרחש
אני לא הולכת לעשות מרצון כל מילה שתצווה עליי.
אני כבר לא הזונה שלך,
אני כבר לא המשרתת שלך,
אני השבויה שלך.
אתה יודע שמרגע זה ואילך אני אנסה בכל כוחי לברוח בכל הזדמנות אפשרית שתינתן לי.
ואתה לא מתכוון לתת לי אותה
אתה תופס לי בשיער ומוריד אותי למטה על הברכיים, מלטף את פניי ופותח את המכנס שלך
אתה אומר לי ללטף אותו ואני לא מוכנה, מתרחקת.
אתה מתעצבן, כורך את כף ידך סביב הגרון שלי ומרים
מסביר לי שאני צריכה לעשות כל מה שתגיד.
אתה לא עוזב
אני לא נושמת
אתה זורק אותי על הרצפה
''תורידי את החולצה כלבה''
אני מורידה אותה לאט ובהיסוס
''מהר יותר כלבה''
יושבת על הרצפה, בחזייה, מסתכלת עליך מלמטה ורואה בעיניך מבט זדוני. מלא תשוקה. כעס.
ואני, אני שק החבטות עליו תוציא את כל שמתרחש לך בראש.
אתה תופס אותי, יד אחת על החזה בחוזקה
יד אחת מאחורי הגב בשביל להקים אותי על הברכיים שוב
אתה מתרומם חזרה ושם את שתי ידיי על הגומי של הבוקסר שלך
''תורידי כלבה''
אני מהססת
אתה מוריד לי סטירה שמצלצלת באוזן
''אל תגרמי לי לחכות, אין לי סבלנות אלייך''
ברגע אחד אני מורידה את הבוקסר ומחזיקה את הזין שלך בשתי הידיים שלי
''תמצצי כלבה''
אני מכניסה אותו לפה
מוצצת באיטיות ומרגישה אותו לאט לאט גדל בין הידיים, השפתיים, הלשון שלי.
הוא עומד. הוא חונק אותי.
אתה תופס לי את הראש ומתחיל לזיין לי את הגרון
אני עוד יותר נחנקת, לא נושמת, לא מרגישה
אתה מזיין ומזיין ומזיין ואני כבר דומעת נחנקת משתנקת
אתה מוציא אותו מהפה שלי
''לקקי אותו, שחקי בו.''
אני אוחזת בו ומתחילה לשפשף וללקק אותו מכל כיוון שאני יכולה לחשוב עליו
כי אם לא אתה תרביץ לי שוב
אתה תכאיב לי שוב.
שוב אתה תופס לי את הראש ודוחף אותו עמוק חזק ומהר לתוך הגרון שלי
ממשיך יותר ויותר מהר ואני שוב נחנקת.
פתאום אני מרגישה זרם חם שיורד במורד הגרון שלי ויודעת מה זה אומר, גמרת. זה נגמר. לבינתיים.
אתה מרים את המכנס ותופס אותי,
גורר לחדר ומשליך אותי על המיטה
כאילו הייתי חפץ
אני חפץ.
אני מסתכלת עליך מתהלך בחדר לכיוון המגירה ושומעת רשרוש של ברזל
אני יודעת מה זה
אתה אוזק אותי למיטה ביד אחת מכבה את האור ויוצא מהחדר.
אני נשארת בחושך לבד.
קר לי.
אני מתעוררת ממגע חם שמלטף לי את המותן, זאת היד שלך. עולה למעלה, מגיעה לי לחזה ואוחזת אותו חזק כל כך שיוצאת לי אנחה לא רצונית
אני מתפתלת ומנסה להתרחק אבל אתה מושך אותי חזרה צמוד אליך
אתה פותח לי את החזייה ואני מנסה להחזיק אותה צמוד
לא לתת לך.
פתאום תחושה קרה ומלטפת על הגרון שמשתקת אותי מכל תנועה
סכין.
''אמרתי לך שאת צריכה לעשות כל מה שאני רוצה. הכל.''
אני מרגישה את הסכין עושה את מסלולה בעדינות מהגרון, לעורף, לגב. זה מתחיל לשרוף ואני עוצמת עיניים חזק ולא זזה מילימטר
''זה ברור לך כלבה?''
אני מהנהנת בקושי
עוד משותקת כמעט
ובבת אחת אתה קורע את המכנס והתחתון שמתחתיו
אתה מכניס את הזין שלך לכוס שלי וזה כואב, וזה שורף.
אתה מוציא אותו מושך לי בשיער מכניס אותו שוב לגרון שלי ומזיין
מרים לי את התחת ושוב מחדיר אותו לכוס
רוכב וממשיך למשוך לי את השיער
מסובב אותי חונק
יד אחת מחזיקה בגרון
יד אחת מחזיקה במותן
שתיהן אוחזות בחוזקה
ממשיך לזיין ולהכאיב לי מבפנים
כל כך כואב
אתה גומר ומסובב אותי שוב, מחבק אותי בכפיות
אתה הכף הגדולה
אני הכף הקטנה
ונרדם.

אני ילדה קטנה
אני רק ילדה קטנה שצריכה מישהו שישמור עליה
אני צריכה שהוא ייתן לי הוראות
יגיד לי מה ואיך לעשות
יסתכל עליי כמו כלי שברירי
ואז ינסה לשבור את רוחי
ילטף ויחבק ויעטוף וינשק ויאהב וירגיש שאני כל עולמו
שאני ארגיש שאני כל עולמו
שלא יעשה טעויות רק יכאיב עם כוונות
שלא ישקר כי אני שונאת שקרנים
שיגיד את האמת את כל האמת ורק את האמת
שאני אדע שגם כשהוא עם מישהי אחרת אין סיכוי שהיא תחליף אותי
שיחלק לי משימות וייתן לי הוראות מדויקות
מה ללבוש איפה לשבת איך לעמוד ובאיזו צורה ללכת
שיחלק לי שוקולד וסוכריות
יורה לי להכין פנקייקים לארוחת בוקר
כי הוא יודע שאני אוהבת
שייקח לי את הצעצועים כי אכלתי לפני שהוא נתן לי רשות
שידע מתי אני רוצה סיגריה
ויכעס כי לא ביקשתי
שיפיל אותי שישפיל אותי שיוריד אותי על הברכיים ויסתכל עליי מלמעלה
כי אני לא מגיעה לקרסוליו
כי זכיתי להיות בנוכחותו
והוא ידע את זה ולא יפקפק בזה לרגע
אבל שיכבד
הכי חשוב שיכבד
שגם כשאני פה והוא לא אני יודעת שהוא חושב עליי
ואני אחשוב על מה הוא חושב
מה לכל הרוחות גורם לו לחשוב עליי
למה לכל הרוחות הוא בכלל רוצה אותי
שבכל רגע נתון אני אחשוב עליו
על כמה שהוא חסר לי

אני רוצה שתגיד לי מה לעשות
אני רוצה שתעניש אותי כשאני טועה
אני רוצה שתשבח אותי כשאני מצויינת
אני רוצה לשרת אותך
אני רוצה שתשתמש בי איך שאתה רוצה
תכוון אותי ותשים אותי איפה שאתה רוצה
כל מה שאתה רוצה לעשות, תעשה
כל דבר שתגיד -אעשה
כל דבר שארצה -אבקש
בלי רשות ממך אני לא זזה סנטימטר
תעניש אותי
תצליף בי
תכאיב לי
תייאש אותי
וכשאני מיואשת- תעניש עוד קצת
תיגע בי איפה שאתה רוצה
ואיך שאתה רוצה
וכמה שאתה רוצה
אני החפץ שלך
אני הכלבה שלך
אני המשרתת שלך
אין לי חשיבות בלעדיך
כל מילה שלך היא התורה שלי