אני מפחדת שטוב לך בלעדיי, אני לא מפסיקה לחשוב על זה שהוא אמר לך שאתה פתאום רגוע.
איך ייתכן שאני הייתי הכוח שלך אבל עשיתי לך רע? וכן, זו לא אני, זה אתה, אבל שנינו לא אהובים קלישאות.
אני מפחדת שאתה לא מסתכל אחורה לשנייה כשאני חיה את העבר שלנו.
בכל בוקר אני נכנסת לשלוח לך בוקר טוב ולא שולחת, בצהריים אני חושבת איפה אתה אוכל והאם זה במקרה בריבר ואם כן, אז חבל, כי בסוף אף פעם לא טעים לך שם.
אני נושמת אוויר שמלא בך, אני חושבת מחשבות עלייך, אני בטוחה שאף אחד בעולם לא יכול להוות גם לא שמינית ממה שאתה היית.
וכן, ברור שאני מחייכת, אני גם צוחקת, אני מנהלת חיים, אבל ברגעים האלה (והם רבים כל כך) שאתה שוב מגיח לי בראש הם כל כך מדהימים ואחרי רגע גורמים לי להזכר שאתה לא איתי.
אתה פתאום מנהל חיים שאין להם שום קשר אליי, אתה נהנה, אני רואה, כאילו אני עצרתי אותך מלממש את עצמך כשכל מה שתמיד ניסיתי לעשות הוא לגרום לך להיות יותר אתה משידעת אי פעם.
שרף לי לראות את התמונות, את התגובות, את החיים האלה בלעדיי, החיים שכנראה הם אלו שאתה מאחל לעצמך, בלעדיי.
