אובדן ואבל.
שלב 1- הכחשה.
אתה נכנס לבית, אני רואה שמשהו קרה, עובר עליי יום נוראי ובכלל לא שיתפתי אותך, חיכיתי שתחזור הביתה. הראש שלי מדמיין כל כך הרבה אפשרויות- בגדת בי? קרה משהו בעבודה? קרה משהו למישהו קרוב? אני מדמיינת הכל אבל לרגע לא מדמיינת שנכנסת לבית כל כך עצוב בשביל לומר לי שאתה הולך.
"לא, מאמי, לא. לא נכון. זה לא יכול להיות, היה לנו עתיד, ראינו אותו".
שלב 2- כעס.
אני שומעת את המשפט הראשון שאמרת, הראש שלי הדחיק אותו מאז, אני רק זוכרת את החיוך המבולבל שעלה לי על הפנים "אתה...נפרד ממני?" אתה מוריד את הראש ומהנהן.
אני קמה בכעס ומתחילה לאסוף את הדברים, אני עוד לא בוכה, אני פשוט כועסת.
שלב 3- מיקוח.
"אהובי, אני אעשה הכל, אני אעשה כל מה שתרצה, אל תלך". אבל אי אפשר לשכנע אותך, אתה יודע בדיוק מה אתה צריך וכרגע אתה לא רואה את העולם סביבך, אתה היחיד שקיים בו, זה בכלל לא משנה מה אגיד. אבל רגע, אולי יש משהו שאני יכולה לעשות? אני יכולה לטרוף את העולם עבור שנינו, יש בי את הכוחות, רק תן לי הזדמנות.
שלב 4- דכאון.
אנחנו, כיאה לנו, מתנהלים כאילו אנחנו עדיין אנחנו. ארוחת ערב משותפת, רואים סדרה, מתנשקים, אני מעשנת סיגריה, אתה מלטף אותי ואומר לי שרק עכשיו אתה שם לב כמה יפים הורידים על היד שלי.
הולכים לישון, נרדמת בחיבוק שלך, החיבוק האחרון שקיבלתי ממך בלילה. בבוקר אני מתעוררת ולא מבינה עדיין למה רע לי כל כך, השלב הזה שבין שינה לערות, השלב הזה שבו אני לא מבינה למה כל כך רע לי.
אנחנו שוכבים, אתה מכניס את הזין המדהים שלך לתוכי, בפעם האחרונה ואני עוצרת את עצמי מלבכות, אני רק רוצה להנות ממך בפעם האחרונה. אני נשברת ובוכה, עוד ועוד ועוד.
אני בוכה באותו יום, בוכה למחרת, בוכה גם ביום שאחרי, שבוע שלם שבו אני לא קמה מהמיטה שלי, שוכבת על כרית ספוגה בדמעות, נזלת ועוד דברים מושכים כאלו. אני עדיין לא מאמינה, אני הרי שם, בהכחשה, אני בטוחה בכל יום שמחר יהיה היום שבו תחזור.
קבענו להפגש שוב, הראש שלי אומר שאתה חוזר, אני קונה לך עוגה קטנה בצורת לב כי הדבר היחיד שאני לא יכולה לעשות הוא לתת לך את הלב הפיזי שלי.
אבל לא חזרת, הגעת לומר לי שזה סופי, ששום דבר לא יזיז אותך מההחלטה שלך, שכל מה שאתה צריך זה את עצמך לעצמך.
וחזרה, הכחשה, כעס, מיקוח, דכאון.
אמרת שאתה צריך זמן לעצמך אבל אני יודעת שאתה מרמה את עצמך, מאותו היום לא היית לבד לרגע, נשים באות והולכות, אתה מחליף אותן וטורף עוד ועוד.
זה הלבד שהיית צריך?
שלב 5- קבלה.
זה שלב מעניין בתהליך האבל, הוא יכול לפנות לכמה דרכים, הוא יכול לנוע בין השלמה וקבלה לכניעה וייאוש.
אני עדיין לא הגעתי אל שלב חמש, קבלת המצב לא נראית אפשרית, גרוע מכך, אם אי פעם יגיע השלב הזה, הלא ברור לשנינו שאכנע ואתייאש, הרי איך אפשר להשלים ולקבל את לכת אהבת חייך?
אם תגלה, תספר לי.
