אני מספרת לו שהגעתי לכאן שוב
עם מטרה ברורה
בלי רצון להעמיק
רציתי קל, זה הסתדר לי בלו"ז, במחשבה ובדמיון, להיות שוב כמו פעם פרועה והוללת אבל בלי השורשים העמוקים שקשר בדסמי מטמיע בך, פותח בך דלתות שלא ידעת על קיומן
הכי רחוק מהסיבוב הקודם, בלי שמישהו יחזיק לי את הלב, הראש והגוף חזק ולא ישחרר במשך הרבה זמן
בהתחלה, הייתי מסויגת ומתנשאת והוא המשיך והמשיך והמשיך להפתיע עד שהגיע לנקודה ממנה קפצתי ראש למים בלי גלגל הצלה, הכי עמוק והכי סוער אל "זה הים גדול ורחב ידיים שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות"
למעשה, הייתי לו נשלטת בינונית ומטה אבל כשזה מגיע לאהבה, אין עלי. אוהבת בלי בושה, בלי בגדים ועל מקסימום אש
לילות בלי שינה הטריפו אותנו, אהבתי לגשת אליו על ארבע ולראות את השיגעון שנדלק בו
ובלי ששמתי לב, תמנון גדול חיבק אותי ולא נתן לי לזוז, סילק ממני את הבושה והכניע אותי
הוא היה בתוכי, בכל נשימה שלי ובכל מקום שהייתי.
וגם כשאמרנו שדי לא הצלחנו לעזוב
אני את הכוח והראש שלו והוא את הדרך בה אהבתי אותו, הדרך המתוקה בה גרמתי לו להרגיש מלך שייך.
ולא התבלבלתי עם השייך כאן, גם שולטים רוצים שייך.
יחד הגענו לפסגות ויחד התגלגלנו לביבים עד שלא יכולנו עוד.
המשכתי להחזיק פאסון. חיי המשיכו במסלולם, קריירה, חברים התחלות קטנות ובית במקום אחר
עד ששיחת טלפון הרעידה אותי מחדש רק שהפעם לא מתשוקה כי אם מפחד
Fast Forward
מחפשת לי ריגושים והרפתקאות, בלי עומק ובלי כאבי לב וכאן בחנות הסקס הגדולה בארץ
אין שום דבר מתחת לדלפק, כל הסחורה בחוץ.
אמרתי גם אני מה רוצה ומה מחפשת בדיוק.
אז אמרתי
לא הלך
קדימה
ואתה רוצה לאט. אני פוחדת מהלאט כי ללאט יש כוח, לחצוב בסלע כמו מעיין קטן מחלחל
כמו מנהרה שנחפרת ,כמו אנדי דופריין עם פטיש הגיאולוגים שלו, כל פעם עוד קצת ועוד קצת
בדרכו אל החופש, אבל בשונה מאנדי המנהרה הזו תוביל אותי למקום הכי רחוק מחופש
ואת זה אני לא יכולה לתת.
****
בפוסט יש אזכורים לסרט "חומות של תקווה" ואם את/ה אחד/ת משני האנשים שעדיין לא ראו את הסרט, מהרו להוריד. אתם תודו לי אח"כ
וגם פסוק מתהילים שאני מאד אוהבת ויש לו כמה פירושים, אולי בפעם אחרת.