למה לא?

אחר צהריים בטבע, שמש נעימה ובירה קרה. 

יושבת על הברכיים מול האדם המדהים הזה ומחייכת. טוב לו, וטוב לי שטוב לו. הוא הראשון שלא ביקש לפתוח לי את הלב וכנראה שבדיוק בגלל זה הוא נפתח אליו. אין אגו ואין בושה. יש רק אותו, מלטף וגאה בכלבלבה שלו שלאט לאט לומדת מה הוא אוהב. 

תיארתי לעצמי שמי שכותב כל כך מקסים יהיה בהכרח פחות טוב בדיבורים פנים מול פנים וטעיתי. בגדול. כמה משפטים שאמר היום גרמו לי לרצות לחבק אותו כל כך חזק אבל היססתי רגע לפני שביקשתי. לא רציתי שיחשוב שזה מוריד מעצם היותו השולט הקשוח שהוא, להפך. אין סיכוי שאצליח להתמסר למי שמופיע בפניי בשלל מסיכות. אני צריכה אותך נקי מהשטויות האלה. כמו שאתה. 

המפגש שלנו היום ארך קצת יותר זמן ולמרות שתמיד ארצה עוד זמן איתו, זה היה מדויק. יש גבול לטוב שאני יכולה להכיל. כמה סמלי זה היה כשהרכב קפץ והיטלטל והכל התערבב לי בבטן. אמרתי לו שהוא עושה לי חשק לרכבת הרים אבל לא אמרתי לו שהוא בעצמו רכבת הרים בתוך הראש והגוף שלי.