"מה מצבך כלבה, מ1-10?"
"עכשיו כשאני שומעת אותך- משהו בין 8 ל-9"
"אז תגעי בעצמך קצת, שיהיה לך קשה יותר"
"זה כבר קשה מדי... אני לא מאמינה שזה הגיע למכנסיים"
"מה הגיע?"
"הרטיבות"
"הרטיבות?"
"כן, שלי, למטה. זה עבר את התחתונים"
" הרטיבות של מה, כלבה?"
"שלי נו... למטה"
"הרטיבות מהכוס שלך, תגידי את זה"
אם רק היית יודע כמה בוטות המחשבות שלי כרגע! כמה בא לי להעביר לך תמונה מדויקת של מה שאני רואה בראש... איך אני מדמיינת שזאת היד שלך שם בתוך הכוס שלי, שוחה בהנאה, נכנסת ויוצאת, מלטפת, לוחצת וצובטת. כמה חסר לי המגע שלך בדיוק שם, בכוס שכרגע פועם כאילו היה הלב שלי אחרי ריצה ארוכה. כמה אני רוצה לגמור עם היד החזקה והקסומה הזאת ושתרגיש הכל בזמן אמת. את כל זה הייתי רוצה להגיד לך אבל כל מה שיוצא לי בלחש מבויש זה:
"כן, הרטיבות מהכוס שלי"
לא מפחדת מהמילים עצמן אלא ממה שתחשוב עליי אם אומר אותן.
