למה לא?

הפעם האחרונה ששחיתי הייתה בכיתה ד' ומאז ניסיתי מספר פעמים אך ללא הצלחה. ולא, אין טעם לומר שזה כמו לרכוב על אפניים כי גם את זה אני לא יודעת לעשות. אני יודעת טכנית מה אני אמורה לעשות אבל אז אני נלחצת, לא מצליחה לצוף, לפקוח עיניים או לנשום ורק מפרפרת תוך כדי שתיית ליטרים של מי מלח/כלור עם שתן ילדים. הכי סקסי שלי. 

אם היה עליי לדמות את מצבי בבדסמ ליכולות השחייה הכושלות שלי, הייתי אומרת שאני כבר לא צריכה מצופים. מדי פעם עדיין בולעת מים, רואה מטושטש ובואו נאמר שהתנועות שלי יכולות להיראות אלגנטיות יותר, אבל הן די אמממ... פחות. מה שכן, אני כבר לא לחוצה לצאת מהמים אחרי 5 דקות וכבר פחות מפריע לי שכשרון השחייה הבאמת מופלא שלי נראה לעיני כל. 

המטרה- שחייה צורנית בנבחרת אולימפית, בלי השטות הזאת על האף ועם כובע בסטייל. 

* תודה למעניק ההשראה.