לפני 6 שנים. 28 באפריל 2018 בשעה 19:28
אלוהים. גם ככה קשה לי, בכלל בלי לחץ של זמן, אז שתי דקות???
נועלת את הדלת, מרימה את שולי השמלה, דוחפת באגרסיביות יד לתוך התחתונים, רטוב או לא רטוב, 2:00 דקות. אין זמן לליטופים, לסיבובים, לנסיונות של מקצבים שונים, 01:40. אין זמן למחשבות, לדמיונות, לזיכרונות של תמונות וקולות, להצצה בהתכתבויות, 01:10. לחץ, פחד, הכל מכווץ, דופק מואץ, רעד, זיעה קרה, 00:40. שקט, מוח מתרוקן, אין תחושה באצבעות או שם למטה, מכריחה את עצמי להתרכז ולא לצוף, 00:14. זה קרוב כל כך, אני מרגישה את זה, הוא יהיה מרוצה? תפסיקי לחשוב סתומה, 00:05. הוא יאהב את זה, זה שלו, בזכותו, הלם, 00:00.
אפשר לחזור לנשום. כולה 2 דקות, קטן עליי. פעם הבאה דקה.