יצאתי לדייט. בחורה חמודה מאוד, יפה, רגילה. לא מלכה, לא כלבה, לא אחרת. בחורה.
"מה את מחפשת?" היא שאלה. שאלה טובה והגיונית אבל יש בעיה. מה שאני מחפשת קשה מאוד למצוא. "מישהי מדויקת עבורי", עניתי. החמודה ביקשה הסבר והיו לה עיניים נחמדות אז סיפרתי. סיפרתי שיש לי שולטת מופלאה ודום אשכנזי חתיך, בנפרד, ואני אוהבת את שניהם. סיפרתי שמצאתי את מה שטוב לי ומה שגורם לי להיות טובה יותר לאחרים. יחד עם זאת, הייתי רוצה גם מישהי נעימה ורגילה, שתאזן את כל הטירוף, שנוכל להשתעמם בנחת מדי פעם, באהבה, וזה יספק את שתינו באותה מידה. שתהיה שם התרגשות אבל שונה לגמרי, רגועה, עמוקה ובטוחה.
היא חייכה ואני הבנתי. רק בראש שלי זה נשמע הגיוני.
כדי לנחם את עצמי הלכתי לשירותים, הכנסתי יד לתחתונים, נגעתי בפתק הורוד הקטן עם השם שלו ודמיינתי מה אהובתי מתכננת לחגיגות הכאב הגדולות לציון שבעת החודשים שלנו יחד.