בעודי מנסה ללמוד (אחרי שאוננתי די זמן, לא לדאוג), התקשרה גברת צעירה מחברת ביטוח כלשהי. במשך 40 דקות תיארה במדויק כמה טוב הביטוח שהיא מציעה, כמה הוא חשוב ומשתלם ובעיקר- כמה זה הדבר שאני הכי הכי צריכה כרגע והיא יודעת מה טוב לי. סיפרה על אנשים שהצטערו שלא עשו ועל כמה שהיום כולם מקבלים מתישהו מחלה קשה מאחת מ-3 קבוצות המחלות שהביטוח מכסה. בנימה אישית היא גם הוסיפה מחמאות וחזרה על כך ששומעים שאני מבינה עניין. הסמקתי.
כשהגיע השלב המנטלי של מילוי השאלון, היא ביקשה שאומר רק את האמת ולא אסתיר דבר. חשוב לה לדעת הכל ואם אענה כמו שצריך, אולי גם יסכימו לבטח אותי. החלטתי שבאתגר הזה אני עומדת וסיפרתי לה הכל, עניתי על כל שאלה בהרחבה ואפילו נידבתי מידע אישי שהיא לא ביקשה. סתם ככה כי אני נשל... אהה לקוחה טובה. שמעתי בקולה שהיא גאה בי וקיויתי שהיא והחברה שבה היא עובדת יחליטו שאני ראויה לקשר הזה.
כמובן שאחרי כל מה שסיפרתי, הם החליטו שלא.
אז כמה אני נשלטת? בערך 8 כזה. ברמה של מי שמתבאסת ממש שלא הסכימו לשייך אותה לביטוח שהיא אפילו לא חשבה עליו לפני שהציעו לה. אולי יום אחד, אחרי עוד כמה שנים של נסיון (בעיקר בחו"ל כי שמעתי שזה נדרש כאן), אגיע לרמת ביטוח. עד אז, אשמור על הגבולות שלי ואלמד לסתום את הפה גם בלי גאג.