היא הביטה החוצה, הנוף שנגלה לה היה כמו זה שנגלה לה מידי יום, האפורים עם הכחולים שמתערבבים עם קרני שמש ומנצנצים כנגד השמשות של המכוניות ששועטות על הכביש המהיר. היא נזכרה בחצי הלצה בקלישאה הידועה לגבי הכביש לכיוון תל אביב והעיר בה היא גרה..נההה, לא רלוונטי, היא אמרה לעצמה. בכל רגע אני יכולה להיכנס לאוטו ולסוע, לשם, מכאן, משם...זו בחירה, היא שכנעה את עצמה, בקול רם. גם המעבר לאותה העיר היתה בחירה,שלה, למעשה זו היתה בחירה שהובילה לשרשרת של בחירות כזו שלא ניתן היה לעצור עוד. כמו מפולת של בחירות שכל אחת מהן השפיעה על רעותה וכל אחת מהן פתחה אפשרויות ועוד אפשרויות ועוד.
היא נזכרה בשיחה שניהלה ערב קודם על החיים והמצב וההחלטות והבחירות..כן, הבחירות..וזו שהיא נצבת בפניה עכשיו עשויה להיות הרת גורל, בעצם..כולן הרות גורל וכולן לא, באותה המידה, היא ניסתה להקטין את הרגע להקליל אותו, כשבפנים היא יודעת אחרת.