'אבל יורד גשם...' אני אומרת,ספק לעצמי ספק לא, לו.. 'כן, כי חנוכה, תמיד יש גשם בחנוכה..'הוא עונה.
אני מעבירה בראש חגי חנוכה קודמים, מנסה להיזכר, למקם אותם..שנה שעברה, לפני שנתיים, שלוש, פעם..ואז בלי משים אני נתקעת על אחד ממש רחוק, אבל ממש..עיר אחרת, דמויות מרכזיות אחרות, ארועים, גשם? כן, ירד אז גשם, אני נזכרת בהחלטות שלקחתי, אז, ושלא. ואני יכולה לראות את הקשר, את הרצף שבינן להיום, לאתמול. ואתמול , בזמן שהייתי קצת גאה בעצמי ,קצת מאוכזבת והרבה מפוקחת, הוא אמר לי שהוא כבר רוצה להתחיל את הפרק הבא וזה אפילו לא נגע בי, לא הרטיט כלום, יכלתי לשמוע את זה כמו מבעד למסך. יכולתי לנתח את זה, תוך כדי ולראות עד כמה זה מוזר ומרגש באותו הזמן.
כן,יורד גשם, ויש רוח ואני לא יודעת להחליט אם בא לי עכשיו קפה או אם סגריה ואני לא יודעת לומר אם 'השנה', 'שנה וחצי' האלה יעברו מהר או לאט ומה יהיה בסופם ואם זה בכלל משנה, ישנה..
#קפהוסגריהוחיבוק#
.