לפני 3 שנים. 20 במאי 2021 בשעה 20:03
כשאנחנו מדברות בפעם האחרונה, אני כבר תוך כדי יודעת שזו תהיה באמת גם הפעם האחרונה, להרבה זמן. מה שיוצר אצלי תחושות מעורבות, כמו מיקס שנע בין שלמות לחוסר, בין היכולת לשאת לבין שקיעה. משהו שמתכתב עם הדואליות הזו, שחוזרת אצלי כמו נרטיב קבוע. אני מספרת על אכזבה ועל התגובה שיוצאת ממני, ותוך כדי אני מזהה עד כמה זה קמאי אצלי, כל כך ראשוני, כל כך לא מתוחכם וכל כך כל כך ילדותי, כל כך, שלי, אני. ואני יודעת שבארסנל שלי אין מנעד, תמיד זה יהיה הכל או כלום. תמיד זה יהיה בקצוות. הכי שלך, או לא.