לפני 3 שנים. 7 ביוני 2021 בשעה 19:09
זה כמו לנסות ולנוע ביציבות על קרקע מתנדנדת. בהתחלה זה ניראה שכל צעד עלול לדרדר אותי לתהום. אבל אז אני מוצאת את האסטרטגיה לפעול. אני מכווצת חזק את שריר האגו, מנסה לשמור על חיוך אופטימי והרבה פאסון.
והאמת, האמת שזה מרגיש חרא, זה מרגיש שהכל חשוף, כזה שמספיק רק קצת, רק טיפה, חוסר תשומת לב קטנה מצידי, בשביל שהכל יתפרק.
וזה מעייף כל כך מעייף, קצת כמו לנסות ולהדביק משהו עם רוק.
