זוטות

'את אדם חסר עמוד שדרה, חלש ועם חרמנות יותר'..אני מסננת לעצמי בזמן שאני מגיעה לפנות בוקר הביתה וזוחלת מבעד לענני האלכוהול ושבילי הרוק והשפיך שהספיקו להתייבש לי על הפנים לכיוון המיטה.

'פשוט תודי בזה, ברגע שתגידי את זה לעצמך וגם תרגישי, תקחי בעלות, את פשוט תרגישי יותר טוב עם עצמך'. אני מנסה להשתיק את הקול הזה שבראש שלי, את המחשבה הזו שמכרסמת בזמן שאני מתפשטת, זורקת את הבגדים על הרצפה ונכנסת למיטה ערומה.

'תני לזה לשקוע, לחדור לגוף, לתודעה, הינה תראי אך זה כבר מתישב לך בטבעיות בפנים מתרווח שם'. בהתחלה אני עוד מתנגדת לזה, אבל אז אני נרדמת כשאגודל נמצץ בפה שלי, עוד קצת כמו הזין שלו. 

וכשאני מתעוררת לתוך בוקר שמהול בשמש וכאב ראש שמרפרר עם אלכוהול וגראס, כל מה שאני מצליחה לחשוב עליו זה: 'סעמק צדקתי, אני אדם חסר עמוד שדרה, חרמנות יתר, ו..מודעות'.