"שייי" , הוא אומר בקול מנומנם, מעיר אותי. אני קופצת בבהלה.. "וואיי איזה חלום היה לי, רגע רגע שנייה אני מנסה להיזכר...פוטין היה שם, והוא הזריק חומצה היאלורונית , אבל לא לקמטים, לתחת.. ואפילו לא לשלו, לשלי.. וזה עשה את התחת שלי למאורך במקום לעגול וממש התבאסתי מזה, וזה גם כאב , אבל לא מהכאב התבאסתי, כי מי רוצה תחת מאורך, אני לא רוצה תחת מאורך. ומה עכשיו, כל השעות של הפילאטיס ירדו לטמיון". הוא מסתכל עלי במבט חצי מזוגג , חצי משועשע, כזה שאומר "מה יהיה?" ובפועל הוא אומר "אל תדאגי התחת שלך עגול". "אוווו, אני חייבת הביתה, כבר שלוש וחצי", אני קמה במהירות, "אוף איזה צרבת יש לי.. זה הראמן ,עם הוודקות והשפיך". "חייבת הביתה" ,אני זורקת עלי טרנינג לא שלי עם נעלי עקב שלי, מחזיקה ביד גרבי רשת וחצאית. "הכל בסדר, תרגיעי..". "לא, לא , אני חייבת הביתה, אני תכף צריכה כבר לקום ויש לי את היפנית הזאת על הבוקר, נו אך קוראים לה נו, זאת עם הנקודות".
בדרך אני מנסה להבין את המשמעות של החלום המפגר הזה וכל מה שאני מצליחה לומר לעצמי זה... "באק צ'וי".