זוטות

יש נקודות בחיים, שההבנה שמגיעה איתן היא ממש בגדר הארה. כמו רגע מכונן, כזה שאי אפשר להתעלם ממנו. וחזרה אחורה תהיה ממש בגדר טמטום, שלא לומר בגידה, עצמית. וכמו כל רגע משמעותי הוא מגיע עם שכר לימוד. אז אני משלמת עבור הרגע הזה, בדמעות שנושרות ומכתימות את החולצה ומורחות את האיפור ובעצב בלתי נשלט שפורץ מידי פעם. ואני ממתינה בקוצר רוח למחר.

כי מחר, אני אקפל את האגו פנימה, אמחה את הדמעות, ארגיש שוב את הדופק ואנשום את נחילי הטורכיז והפוקסיה שיחזרו לאויר.