לפני שנתיים. 16 ביוני 2022 בשעה 21:58
אם הייתי יכולה לדבר עכשיו, אולי הייתי מדברת אבל האלכוהול והג'וינט כבדים לי על האצבע ועל המחשבה, והאגו, והבאסה כל כך נוכחים שזה ממש מיותר. ובכל הדרך חזרה דרך ענני הסוטול כשאני רק מקווה לא ליפול לאף שוטר לידים הוא לא מפסיק לחפור אותי בדיבורית. ואני מהנהנת בראש והוא לא שומע את זה וזה מצחיק אותי ומבאס בוזמנית ואין דרך לעצור אותו, אלא בפתח המעלית כשאז אין קליטה שזה התרוץ הכי אמיתי שקיים. והוא חושב שהוא זכה בפרס הגדול ,בjackpot של הטינדר ואני יודעת עד כמה הפרס הזה סרוט וצריך כל כך הרבה דברים שבטוח אין לו לקבל וספק אם יש לו לתת.. אבל אני נחמדה ומקסימה כמו שאני יודעת להיות ואני בטוחה שזה מעמיד לו את הזין ומקשה לו את הדמיון ומדליק אותו במחשבות על מחר.
ווקאנד שמח