לפני שנתיים. 16 ביוני 2022 בשעה 15:42
אני לא יודעת אטלקית ממש לא, לא מבינה כלום חוץ מאספרסו וספגטי..וספרצטורה. איזה מילה זו, כבר בעצם ההגייה שלה אפשר להרגיש את הקלאס. הפרוזודיה שלה מעוררת אותי, זה מתנגן כל כך יפה על הלשון והתוכן, אך התוכן.
פעם חשבתי שנכנתי בתכונה המופלאה הזו, קלאס שנוזל ממני החוצה, נשפך לכל עבר, כמו כלי שלא יכול להמשיך ולהכיל את כל כברו. אבל ככל שאני חושבת על זה ומוכנה להודות בזה והוגה בזה בייחוד בשבוע האחרון, בייחוד ב3:47 לפנות בוקר, שאז המחשבות הופכות דוקרות והאמת הופכת להיות קשה ומנוכרת,
אז.. לא תמיד.
ואני מתהפכת לצד השני מכניסה לפה אצבע משוכה בלק בצבע 'אדום גרושות', מנסה לחבק את הצורך ולחזור לישון ובעיקר אולי לסלוח, לעצמי, על כל הרגעים שבהם לא ממש הראתי ספרצטורה,
בייחוד בשבוע האחרון.