חם לי, בדהכ אני דווקא אוהבת חום, המוח שלי עובד טוב יותר, בקור הוא משותק. אבל מליון האנשים סביבי והלחות עם הזכרונות מהפעם הקודמת, יוצרים אצלי בגוף תחושה לא נעימה.
אני מחפשת לי פינה מוצלת להמתין בה וחושבת מה יהיה עם מרוב חום יתחיל לנזול לי מהאזן נוזל בין תאי ישר מהמוח..זה קצת כמו בוסטווארלד כשהמארחים מקולקלים, עוברת לי המחשבה בראש ובאותו רגע כל כך ברור לי שהמועד שאני אגיד את הדבר הלא נכון בזמן הנכון ..או שבעצם זה יהיה לומר את הדבר הכי נכון, אבל בזמן הלא, קרוב מתמיד.
בזמן שאני ממתינה, אני נכנסת לכלוב לקרוא הודעה וחושבת שאולי הגיע הזמן לעדכן את הכרטיס, אולי יהיה נכון בכלל לשנות את הסוגריים, אולי אני כבר 'אחרת'. כי מי בכלל עוד יכול לומר לי מה לעשות? ומה זה משנה בכלל, שזה מה שנותן לי שקט בראש, פרפרים בבטן ופעימות בכוס, אם אין מי שראוי? ובכלל אך בן אדם עם אגו מפותח ודעה על כל דבר בעולם, יכול בכלל להיות נשלטת? ואז מה, אם היית כזו מליון ואחת שנה? אולי התפתחת? הלכת אחורה?!
אבל עוד לפני שאני מספיקה למדוד אך מרגיש לי (אחרת) אני מקבלת שיחה בפון , כזו שגואלת אותי מהחום, ומהמחשבות.