לפני שנתיים. 6 באוגוסט 2022 בשעה 15:49
אני נותנת לאויר של הים לעטוף אותי לריח שלו להיכנס פנימה, לחלחל, למלא את כל החללים שנפערו בי בסופש רווי אלכוהול ומחשבות. כזה שספירת מלאי שלו לא תבייש סניף של בנא משקאות לצד ספת מטופלים וקופסת טישו. ואני מאפשרת לקרנים האחרונות של השמש לאחות את הסדקים, להתיישב בדיוק, איפה שהן צריכות להיות. לתת לתובנות לשקוע ולשיעורים להילמד. ואני יודעת שיש משהו לא הוגן בסופש קיצי של קאסמים, להיות לפנות ערב בים. אבל תכלס מה באמת הוגן בחיים האלה וזה לא באמת משנה מאיזה צד של הכוונת או השוט אתה נמצא. כי גם הגינות, בסופו של דבר היא פרספציה ואם כבר גרים בעיר מנומנמת אז לפחות כזו שליד הים, וכרגע בלי קאסמים.
'שקט בקשה'