לפני שנתיים. 27 באוקטובר 2022 בשעה 20:56
אני מכירה טוב את השריטות שלי, לא עם כולן אני מיודדת, אבל גם עליהן אני מודה. רכשתי אותן עם השיבושים לטובה של החיים שלי. חלקן היו שכר לימוד לשיעורים, חלקן הגיעו אחרי טיפול רגשי ארוך ומאוד מוצלח..מממ, שגם עליו שלמתי. אני הבעלים של כולן, של כל אחת ואחת מהן. את חלקן קבלתי מתשהו שהבנתי שלהיות קטנה ושייכת מגדיל ומרטיב אותי. ואת חלקן, אחרי שהחלטתי שאני לא רוצה להיות יותר באיפה שאני לא מרגישה את הפרפרים של להיות 'במקום שהכי רוצים להיות בו בעולם'. איפשהו במהלך הדרך שלי, הבנתי שכנות ויושרה זה ערך עליון, לא יודעת לומר אם הוא הטרן און הכי גדול, אבל יודעת שהפוך זה כן, העדרו זה הטרן אופ הכי גדול, המוחלט, הסופי..זה שאחריו אין יותר כלום, נאדה..שריטה עמוקה, הרווחתי אותה ביושר, שלמתי עליה..היא שלי.
