זוטות

אין..אין על צהרים של חג אירי מלא לפרקונים רווי גינס ווויסקי, שמחליף מפעת כבוד וודקה, בשביל לנסות ולהטביע באסה עמוקה ומלאה בהבנות ודמעות של לילה קודם ובוקר נוכחי שבהם  מגולמים תמצית הנשיות , הסטיות, והסדקים שנפתחו לי מחדש על הלב יחד עם התבונות כמעט פסיכית על ההוויה ההורית שלי. וכל החרא הזה מתערבב יחד יפה יפה  והופך לאדים שמתפוגגים אחרי הגינס השלישי שמתערבבים עם ג'וינט ועם If I Should Fall from Grace with God של הפוגס, שאלו בשנייה אחת זורקים אותי לתקופה שבה להטריד בבסיס חיל אויר בדרום היה  נחשב נורמה ובכי , כאב ועלבון שהיו קבורים כל כך עמוק מצליחים לטפטף החוצה  דרך הפקינג סדקים שפעורים בי.. ואני בוכקת, אולי זה היה סתם חיוך עם דמעות בקצה של העין..חבל שאין כזה אימוג'י, אני אומרת לה ובפנים חושבת  שלאנשים שלא מצליחים להבין ניואנסים של אימוג'ים זה סהכ  פחות משנה.

וכל ההשליה הזאת מצליחה להחזיק אותי בחתיכה אחת לכמה שעות עד שאני מתעוררת בוכה, מפורקת  ומפוקחת  ב1:50..עם הבנה מסריחה  שרק מפגרת כמוני לא לומדת שאסור להוריד הגנות, מול אף אחד.ת כי ברגע שזה קורה הפגיעה תגיע ולא משנה עם זה חודש או יותר ולא משנה אם חג אירי  זה  לא רק חג. 

ס'עמק :/