זוטות

מול הפינה הכי יפה בעולם, שאפשר לצמצם בה את המבט ולראות רק חיבורים של כתמי צבע אפורים גדולים. כמו עם צנצנת זכוכית עגולה, גדולה מלאה בחוטי צמר צבעוניים..רבגוניים שזורים אחד בשני בערבובייה. 

 מחפשת את הדרך להתחיל ולפרום את הקשרים ולא מוצאת..לפעמים שולחת יד ,עמוק, פנימה חושבת שרואה מאיפה צריך להתחיל, כבר מכירה את זה... ובדרך רק הקשרים הופכים יותר סבוכים..

ואני יודעת שכל מה שצריך,  זה רק למצוא את הקצה...