לפני 6 שנים. 18 בפברואר 2018 בשעה 18:13
כשזה משתלט עלי זה רע, כל המחשבות רצות בערבוביה ולא עוצרות, כל הנוירונים שבמח בוזמנית יורים פולסים.
גם ככה אני עם קצות עצבים חשופים, סף כאב שסופג וסופג עד שאני כבר מותשת. וזה כמו הפוך על הפוך: גוף בלי תנועה, דוממת לגמרי, אפילו את הנשימה מנסה למתן מכניסה אויר לאט, מנפחת רק קצת את הריאות ומשחררת לאט לאט כמעט בלי להרגיש כי פשוט אין ברירה אחרת.
ובפנים זה טס מקצה לקצה עד לקצות האצבעות וזה חורך וזה צורב, זה כמו יד מבפנים שתופסת בקרביים מסובבת ולא מרפה. ואז עם הכאב מתחילות המחשבות והן מדמות את התחושות בקוהרנטיות מופלאה, סינכרון מדהים בהרמוניה שהיא בלתי נסבלת.
סעמק
