לפני 6 שנים. 8 במרץ 2018 בשעה 16:09
את כל מה שאני לא רוצה לומר לך, אני כותבת..ככה בלי פלטרים, לא מסונן, לא מסוגנן, מלאא בחינניות המאפיינת אותי, זו ששמורה בעיקר למצבים קשים במיוחד. זו שאין לי סיכוי בה לעשות הגהה מרוב שגיאות.
הכל אני מוציאה ישירות, בלי לחשוב השלכות, בלי לתכנן תוצאות בלי להעריך סיכונים, הכלללל.
ואז..כשהכל פרוס על הדף, הכל זועק החוצה, כל הפומפוזיות נשפכה ממני... אני נשארת רק עם הבנה אחת, פשוטה, רק עם אמת אחת שנכונה לי.
ועם ראש מורכן, עינים שמושפלות, עם שקט שממלא.
תודה
