לפני 6 שנים. 12 ביולי 2018 בשעה 15:36
אני לוקחת כמה נשימות עמוקות, מנסה לשחרר את הכל, את המחשבות, את העצב, את התהיות שבאות והולכות, הריקנות שממלאה הכל ומציפה, בדרך אני מבינה את ההקשר הלוגי הדפוק שמתרחש בין הכלום להכל, משחררת גם אותו.
מתמקדת רק בהכנסת האויר, מדמיינת אותו עובר לחלל הגוף, מזין את התאים וננשף החוצה מהפה, כמו בתנועה מעגלית.רק בית החזה שעולה ויורד..
והדקות הן כמו נצח, מגלמות בתוכן חיים שלמים.
בדקה ה 13 אני נשברת ושולחת יד לנגב דמעה.
