לפני 5 שנים. 9 בדצמבר 2018 בשעה 21:00
ברגע הכי בנאלי של חיי, בדרך למקום שנותן לי שקט גם בתוך הרעש.
בשניה של הבנה שזה עומד לקרות ושאין לאן לברוח. ושכל מה שנותר לעשות באותו הרגע זה רק להוריד את הראש ולצפות למכה....שאכן הגיעה. ברגע הזה האפסיות מובנת, הארעיות תופסת מקום בקדמת הבמה והופכת נוכחת, ברורה. ארועים מקבלים פרופרציה והתמודדויות את משקלן הראוי.
והמחשבה נודדת למסקנה אחת: שהקלות הבלתי נסבלת של הקיום ששווה באופן מוחלט, מדהים ופאדוקסלי גם להעדרו.
מקווה לישון הלילה.
