לפני 5 שנים. 10 בדצמבר 2018 בשעה 14:11
בדהכ כותבת ככה שהדברים ברורים עד הסוף...לי...ולפעמים גם לקומץ נוסף. הפעם קצת שונה, מין צורך לא ברור להיות..ברורה. ולכן גם מין הסתם סביר להניח שיושמד.
אתמול בערב עברתי ארוע שהסוף שלו יכול היה להיגמר במוות בהסתברות כמעט שווה לזו שהוא הסתיים, לשמחתי, בחיים. מסוג הארועים שגורמים לעצור ולבחון, ארוע כזה שמעורר מחשבה, כמו עצירה לחשבון נפש. הסתכלות פנימה, בחינה. ולמרות שהבחירות בחיי מודעות ורמת השלמות שלי איתן גבוהה, כך שאת חשבונות הנפש שלי אני מנהלת על בסיס 'מזומן'...עדיין נאלצתי בעל כורחי לעצור ולחשוב. וכל מה שעלה לי בראש זה שבאמת באמת הכל... הבל הבלים.
וברוח החשיפה..למרות שלרוב נמנעת מקלישאות...'כל יום הוא היום הראשון לשארית החיים'.
