לפני 5 שנים. 5 בנובמבר 2019 בשעה 21:05
כשאני יוצאת מהעבודה וכבר חושך, לשמאלי גוש שחור של ים ואני יכולה לשמוע את אוושות הגלים...כמו באוטומט אני נזכרת בך, כל כך הרבה דברים מזכירים לי הרבה דברים. והעקצוצים האלה שעל העור והגעגוע הזה שבגוף ושבנשמה.
אני מנסה לשחזר את היום שעבר עלי, יום רצוף ארועים, כזה שדקה בו רדפה את הדקה שאחריה, כזה שלא השאיר מרווח לכלום, כזה שאין לי מושג אך באמת לעבד אותו, אך לפרוק, בשביל לפנות מקום לזה שיבוא מחר.
אני עולה על הכביש המהיר ישר לתוך פקק איטי וארוך ואני עייפה, כל כך עייפה שאפילו lou reed מפריע לי לחשוב.
לא מצליחה לקחת בעלות על האושר.
