אני נכנסת למיטה מוקדם,מאוד מאוד מוקדם, אני אפילו לא נלחמת בזה יותר,התקופה האחרונה למדה אותי שגם שינה במחזורים קצרים יכולה להיות אפקטיבית, ואני ילדה שמפנימה ומיישמת.
אחרי שלוש שעות של שינה עמוקה וללא חלומות אני מתעוררת, מציצה לבין חריכי התריס מחפשת בחשש את הקרנים הראשונות של תחילת היום. כשאלה ממאנות להגיע את מעזה לבחון את השעה ואז זה קצת כמו הנחת רווחה לגלות שיש עוד אפשרות למחזור שינה נוסף שאולי גם הפעם עשוי להיות עם צלילה פנימה.
אני מחבקת את השמיכה,נאחזת בחום שהיא פולטת, מנסה לשחרר את כל המחשבות. ואז בלי משים, כמו על אוטומט אצבע אחת מוצאת את דרכה לפה ונמצצת והיד השניה מפלסת דרכה אל מתחת לשמיכה כנגד גופי לשחק עם הכוס שכבר מתחיל לפעום.
והפער הזה, הכל כך מטורף, ההכי עמוק שבין המהות ההכי פנימית, זו שהכי בפנים והכי הכי צריכה אבא וצריכה בית. לבין זו הונילית שכבר תכף תצטרך לקום לעוד יום.. מכה בי.
אוווף לישון...
ועם יד שעוד קצת לחה מרטיבות הכוס אני מוחה את הדמעה שנושרת לעבר האגודל שלא מפסיק להימצץ.