זמן פנוי, חרמנות יתר, געגוע, הרבה רעב ותהליכים קוגניטיבים מסדר גבוה הם כמו צלחת פטרי לתהיות מפגרות וחסרות חשיבות. גרועות מאלה הן ההבנות והמסקנות, שהן ממש בגדר פרי ביאושים. אבל הפסח הוא ארוך וסגר בלתי נגמר, ואחרי שהצלחתי להבין וגם להפנים שזה לא באמת שכל האבסורדיות הזאת מכוונת נגדי, ושאין באמת מקום למחשבות מגלומניות שכאלה (למרות שאני לא באמת, עד הסוף ולגמרי בטוחה בזה). אני נכנעת ומתמסרת לאותן תהיות מפגרות.
היום הן נגעו לגבי הכרטיס שלי במקבילה ונילית. ראשית זו השאלה, בכלל, לגבי הנחיצות. הרי כבר בשתי הדקות הראשונות, אני אפזר רמיזות לגבי מידת הקינקיות, אשתמש במונחים שהם בגדר זיהוי יודעי ח"ן ובסוף בלי שום עידון אני אשאל לגבי הניק..אבל יש משהו בכאילו גלוי שהופך את זה לאחרת, לא זאת לא מידת הכנות, כי מי שיש לו מה להסתיר יעשה את זה שם כמו כאן. רק האצטלה תהיה אחרת.
זה בטח לא היותם אבות לנסיכים/מלאכים/ מדהימים.. שברשותם, זה לא הופך אותם עבורי לפרטנרים פוטנציאלים לכלום.
אני חושבת שזו אפילו לא התמונה הגלויה, של אלה המשכילים לא לשים כזו שהם לבושים בבגדי ארוע חגיגיים עם האקסית חתוכה החוצה או ליד איזה ארמון ארופאי גינרי שאמור לשדר פאן וניחוח חופשות רומנטיות, או תמונה אחרת שלקוחה מז'אנר המזויפות, ישנות, עם הנסיכים, עם הח'ברה...
ניראה לי שזה בעיקר הקלות המדהימה בלהיות חלק מהמשחק של ימינה שמאלה, קצת כמו סקלקציה, אבל חיננית והידיעה שהכוח הזה לשפוט, גם אותי, על אף התמונה המדהימה שלי, לכל כיוון בלי להכיר ובלי לדעת נמצא גם אצל יוני, ג.+3 נסיכים מדהימים, שאוהב את החיים וחי אהבה ושבכרטיס שלו הוא מחייך לבוש בחולצה לבנה מכופתרת וכשאורות זהובים מנצנצים מאחור, בידו האחת כוס משקה מבעבע והשניה...כניראה חתוכה מאחורי גבה של משהיא..ויסלחו לי כל הגידמים באשר הם. שלא מפסיק לעלות לי בפייד.