בתקופה האחרונה אני לא אוהב את הבלוג שלי. אני לא ממש מבין למה אנשים עוד קוראים אותו. הוא נראה לי מבולבל מאוד, הוא לא באמת מצליח לבטא את מה שאני מרגיש, לעיתים זה בכדי לא לפגוע באנשים שעלולים לקרוא אותו.
אם אני לא אוהב את הבלוג שלי אז אין שום סיבה לקיומו. אין שום סיבה להמשיך להאכיל את הבלוג הזה אם אני לא מרוצה ממנו, אם הוא לא נותן לי את מה שהוא אמור לתת לי, את מה שפעם היה נותן.
לא, אני לא מתכוון להפסיק לכתוב כאן, לפחות בינתיים. אני כן מתכוון לחזור לבלוג ממצה ואמיתי, בלוג חד שלא דופק חשבון לאף אחד. אכתוב כאן הכל, מה שאני מרגיש מה שאני רוצה, מה שאני לא רוצה...
הריני להודיע שמעכשיו הכניסה לבלוג של דניו היא על אחריותכם בלבד. מי שמחליט לקרוא- שלא יבוא בתלונות אח"כ. אני מרגיש שהבלוג הזה נהפך לפחות אישי, פחות חד, פחות אני. לא עוד. אנסה להחזיר את הבלוג הזה לאיכות שהייתה לו פעם. לאיכות שפעם הצלחתי למצוא בו. אנסה כי אם לא אז אסגור אותו.
מהיום אני חוזר לכתוב בשבילי ולא בשבילכם.
לפני 19 שנים. 14 בספטמבר 2005 בשעה 15:09
