מין הוא לא מעניין. המיניות היא המעניינת.

אני טעון אבל לא מצליח להוציא את הדברים החוצה. כ"כ הרבה דברים מתחוללים בפנים, הרוב תחושות שיכולות להיות מוגדרות שליליות. געגועים, נוסטלגיה, מצב רוח מלנכולי-לייט, המון מחשבות עמוקות על חיים ומוות, על זקנה, על אהבה ועל שינויים.
התחושות אינן מרגישות לי רע. בפעם הראשונה זה זמן רב אני מסוגל לעמוד מולן בגב זקוף ולהישיר מבטי אליהן. עוד לא הספקתי למצמץ ואני מוצא את עצמי שוקע בחשבון נפש...

בוחן עצמי מבחוץ.
מנסה להבין את החודשים האחרונים בחיי.
בחודשים אלו חוויתי רגעים מהטובים בחיי וגם את הכואבים ביותר.
חוויתי אכזבה ומרירות, חוויתי אושר והנאה, היה שם הכל. אפילו מוות של אהובים.
בדס"מ נכנס לחיי באופן אינטנסיבי.
סשנים, קהילה, סצינה, הכלוב... החלו לתפוס חלק משמעותי בחיי.
מצאתי את עצמי מגלה תחומי עניין חדשים, אנשים מרתקים, עולמות נסתרים.
לא פעם כאבתי, לא פעם התאכזבתי, לעיתים בגלל אחר אך לרוב מעצמי.
גיליתי על עצמי דברים שלא ידעתי, דברים שלא תיארתי לעצמי שנמצאים בי,
מספר פעמים חציתי סף מסויים בתחומים שונים- לרוב היה זה סף של תחושות רעות.
הרבה משברים שישאירו צלקות, הרבה רגעי שיא שהשאירו תקווה,
בקלות הייתי יכול לפספס את כל זה ולראות זאת כמובן מאליו, אך לפעמים צריך לעצור ולהריח את הפרחים, לבחון את ההישגים, לבצע הערכת מצב מה רכשתי ומה איבדתי...

הבלוג שלי יעיד שהתקופה שעברה עלי לא הייתה קלה,
המישור האישי ספג אבידות כבידות. חברים שהתרחקו בחורות שפגעו ודניו אחד שאיבד הרבה מעצמו.
אין ספק שכאשר אני מביט אחורה על החודשים האחרונים אני רואה שבשורה הראשונה יושבים אכזבה, כאב, איבוד ביטחון באנשים, איבוד חלקים בולטים מהאישיות שלי והחלפתם באחרים שאותם איני אוהב.

אני יושב מול המסך כעת, מבצע חשבון נפש וקולט שאני הרבה יותר אוהב את מי שהייתי לפני חצי שנה.
איני יכול כרגע להצביע על התכונות שהיו לי ואבדו, או על התכונות שבאו במקומם. איני יכול כי זהו שלב מוקדם יחסית של הניתוח המעמיק אותו אני מנסה לבצע, אך יודע אני דבר אחר: יודע שהתכונות אשר אבדו לי היו תכונות חשובות לי, תכונות יקרות אותן אהבתי ואשר הגדירו אותי בעיני עצמי. תכונות שהשרו עלי נחת וביטחון , תכונות שעמלתי שנים רבות על מנת לאמץ.
הם היו.... ואינם.
במקומם נותר ואקום שהתמלא ע"י זבל.

מעלעל בפוסטים הקודמים שלי:
"הקנאה גורמת לי לקנא, גורמת לי לכאוב, גורמת לי ליפול"
"רע לי. חזרתי מהמילואים, מהשקט, חזרתי לחיים האלו שנראים כ"כ שונה ממה שציירתי לי בדמיוני..."
"יש משהו רקוב בממלכת דניומרק.."
משפטים שמייצגים את הקו הכללי של הבלוג. גולות הכותרת של התקופה האחרונה הם "על קצה המזלג" ו"אכזבה"
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=14705&blog_id=10307
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=14390&blog_id=10307

אני קורא ולחלוחית מתגנבת אל עיניי.
מוזג כוסית וויסקי (אחד המשקאות האהובים עלי) וממשיך לחפור.
לאחר שכתבתי מעט על מה שהיה הגיע הזמן לבחון את האדם שעומד מולי במראה כיום.
קשה לי לסמוך על אנשים, להאמין להם או בהם, קשה לי להיפתח אליהם.
זה אחד הדברים שהיו בולטים בדניו של פעם. הוא היה פתוח, הוא האמין באנשים, הוא האמין בלהאמין.
אדם חדש שהייתי מכיר היה נהנה מפתיחות ואמון עד שהוכיח אחרת. אולי דווקא הדרך הזו גרמה לי להיכוות כ"כ הרבה.
אני מוצא את עצמי לאחרונה עושה דברים שבעבר לא הייתי מסכים. דברים שאני יודע שיפגעו בי אח"כ, דברים שלא הייתי ממליץ לאחרים. מרגיש כאילו האופי שלי נחלש. לדוגמא, דרך ההתנהלות שלי בקשר זוגי: בעבר הייתי נחרץ וקובע לעצמי סף מסוים שאותו לא אסבול. בימים אלו אני מוצא את עצמי מוותר ומוותר, כואב ומבליג, סופג ומחליק מתחת לשטיח. כאילו חושש משינוי, והרי אני מייחל לשינויים אך פוחד מההשלכות של אותם שינויים.

יודע ששינוי הוא בלתי נמנע. לאו דווקא בפן הרומנטי אלא שינוי כלל מערכתי בחיי.
אבל איפה מתחילים את השינוי? ולאן אני שואף להגיע לאחריו?
אולי אני צריך רק להתחיל את השינוי ללא כיוון או מטרה?
העיקר לצאת מהבוץ הזה שאני נמצא בו. לא עובד כבר מספר חודשים, ומבחירה. לא לומד, לא עושה עם עצמי כלום, כל הזמן מוצא את עצמי כואב, נפגע מאחרים ולא מפסיק לתת מעצמי. נפגע מעצמי ולא מפסיק לפגוע.
שינוי כי אי אפשר אחרת! (זה כבר מתחיל להישמע כמו סיסמת בחירות)
שינוי כי המצב ימשיך להחמיר להכאיב אלא אם תתרחש תפנית גדולה.
שינוי כי אני כבר לא מרגיש אני, ואני מתגעגע...

אסור לנסות ולשחזר את העבר, כי סוף מעשה כזה הוא גם שחזור תוצאות העבר.
יש ללקט את הטוב שאבד בעבר,
יש לסלק את כל הזבל שנאגר בתוכי,
יש לבחון מי הוא חבר אמיתי ומי סתם מעביר איתי את הזמן כשנוח לו,
יש להישיר מבט אל החסרונות שבי כי רק כך ניתן לשנות אותם
יש לכוון אל העתיד הקרוב ולהיות מסוגל לומר בקול רם שהשינוי התחיל.
לדעת שמישהו סוף סוף דואג לי והמישהו הזה הוא אני.
יש להמשיך את חשבון הנפש הזה גם מחר ומחרתיים, להמשיך לבצע את הדברים לאט ובטוח, בלי להרעיד את אמות הסיפין,
במהלך כל התקופה האחרונה אני מרגיש שאני בדרך הנכונה. למרות הנפילות, למרות שחלק מההחלטות שקיבלתי היו שגויות.
יודע שאני בעליה, וגם כשנופל אז זו סתם ירידה קטנה בדרך למעלה.
אני מרגיש את זה כבר למעלה מחצי שנה.
אולי אוטוטו כבר אהיה שלם עם עצמי ועם חיי.

אוקיי... יותר מידי וויסקי (אז גנבתי עוד כמה כוסיות, אז מה?!). מאבד את הריכוז. אמשיך בפעם אחרת. לסיום שיר שמתנגן עכשיו ברקע ונראה לי מתאים...

עד סוף הקיץ \ דני ליטני
--------------------------
ניסיתי להדביק את צעדייך
כתפך שוב בכתפי כמעט נוגעת
חיכיתי לעינייך,
מה עוד יכולתי לבקש באמצע הרחוב?

עד סוף הקיץ אדע את התשובה,
את פשר הקולות אלמד, את כל החלומות,
אפתור את הפחדים,
בסוף הקיץ שוב אשב בין ידידים.

אני רוצה פתאום לחזור הביתה
אבל צילה שוב בצילי כמעט נוגע
ואנחנו שניים שלובי צילי ידיים
מה עוד יכולתי לבקש באמצע הרחוב?

עד סוף הקיץ אדע את התשובה.
את פשר הקולות אלמד, את כל החלומות,
אפתור את הפחדים,
בסוף הקיץ עוד אשב בין ידידים.