מין הוא לא מעניין. המיניות היא המעניינת.

יום טוב.
מצב רוח טוב.
עוזב תקופה ארוכה של מרור.


עוזב תקופה ארוכה של נפילה אל תהום.
נפילה, הכרח, כורח נסיבות.
"צעד לאחור" , ועוד צעד ועוד צעד...
היה צורך אמיתי להרוס את כל מה שבניתי בשנים האחרונות, להרוס על מנת לבנות מחדש לא על הריסות אלא על מקום נקי.
המון כאב היה שם, המון חולשה. תקופה ארוכה ניסיתי לתקן את המצב בדרכים עקיפות שאינן תורמות מאום לטווח הרחוק.
קראתי אתמול את כל הבלוג שלי מתחילתו ועד סופו. קיבלתי הוכחה שאני צודק, כל פעם נפלתי ואז התמלאתי מחדש בתקווה... נופל ומנסה לקום... כל הזמן במין מחזוריות שכזו.

הפעם אני מבצע התמודדות אמיתית עם הדברים. הרסתי (ועדיין הורס) את כל מה שעושה לי רע, נשארתי כמעט בלי כלום, אך הכלום הזה הוא שקט וטוב לי.
מנסה לרכוש לעצמי חברים חדשים, הרגלים חדשים, חוויות חדשות... דניו חדש.
הסיבות רבות ומגוונות הן להחלטותיי ועל הפרסה שאני עושה כעת כנראה שעוד אכתוב בימים הקרובים, אך זה בכלל לא הנושא של הבלוג הזה.
הנושא של הפוסט הזה הוא
"מצב רוח טוב !@!"
כן,כן, כל היום אני במצב רוח טוב, כנראה שאני עושה כמה דברים נכונים.




מרגיש צורך עז להביא פה את שירו של אלכסנדר פן (1906-1972).
למי שלא מכיר את השיר, אנסה להסביר מעט במה מדובר למרות שהשיר עמוק ובעל רבדים רבים. מדובר על אדם שהיה במקום מאוד כואב ועצוב, הוא מחליט לצאת משם ולהיות שלם יותר ושמח יותר, בלי דכאונות או עצב. מהר מאוד הוא מגלה שהדרך קשה יותר משחשב, מלאה קשיים והתלבטויות, אך הכותב לא מוותר וממשיך להתחבט בתוך עצמו האם דרך היגון עדיפה וקלה מן הדרך אשר עליו לעבור בכדי להיות איש שמח, שלם חזק.
הוא מברר עם עצמו מה חשוב לו ומה הוא רוצה, הוא מבין מה עוצר אותו וכואב לו,
הוא מתלבט האם הדרך נראית לו, והאם יש דרך אחרת ללכת בה, דרך פחות כואבת ועצובה.
הוא מספר על אהובה שהייתה, מספר על חיים טובים שפעם היו לו, וכמובן שממשיך להזכיר כמה עצוב ורע לו עכשיו.
מה שיפה בשיר הזה, וגם מזכיר לי את המקום בו אני נמצא כעת, הוא שהכותב מזכיר כל הזמן כמה הוא גמר אומר לשנות כיוון ולעשות משהו עם חייו, לנסות ולצאת מרחוב העצב החד סטרי ("איני רוצה להיות אינני, אני רוצה להיות ישני בכל שניה").


ואולי יותר טוב פשוט להביא פה את השיר:


רחוב העצב החד-סטרי\אלכסנדר פן (ניתן למצוא ביצוע של יובל בנאי)
-----------------------------------------------------

איש אינו יודע כמוני את הלילה
איש אינו חי את הלילה, כמוני
כמוני, אין איש גווע בלילה
ברחוב העצב החד סטרי .

הדרך נראית לי...
מי אמר שהדרך נראית לי? -
הדרך בקבוקה ומבולקקה עד טיפת נשמתי האחרונה.
לילה לילה פורשת הדרך שק עבה של דומיה אורבת
לעקבותי המתנודדים על עקבי העצב הסבוא.
לא, הדרך אינה נראית לי, כי מעולם אינה חוזרת על עצמה,
הלוך ושוב, ולעולם חוזרת היא רק אל עצמי -
כדרך חיי על בית הבליעה אל רחוב העצב החד סטרי
אשר כל נהרות בבל שבו לא הושיבוני לבכות על גדותיו
(אגב, מה זה בכי?), כי עשיתיו סמבטיון של שיכר
שישמח לבב אנוש בדרך ל"שם" שאין לו אף פעם שום "כאן".

מי אמר שהדרך אינה נראית לי?!
הדרך נראית לי בהחלט, כי את רחוקה וקרוב לי יותר הירח
ועל קורקבן תופו הצהוב אתופף לך בשני אגרופי אהבתי
את כל הכינויים הרחוביים כל כך והרכים כל כך
(סוטתי התמה, כעורתי היפה, מחמל מילתי בלי ועם ה"יוד")
שלא הספקתי לאומרם בהיותך סמוכה לעיני עד כדי אין היותך,
עד כדי לראותך מסדקי עיניי המצומצמות
כמרוחק הסתערותו של המכחול על הבד.

הדרך נראית לי...
מי אמר שהדרך נראית לי?!
הדרך - זה אני המשרך בדידותי ומקולל במעי לויתן הלילה עד אינני...
אבל-
איני רוצה להיות אינני.
אני רוצה להיות ישני בכל,
במדרוני שמחה ועליות העצב,
בעץ, במים ובלחם, ביין ובאשה,
ובעפר אשר אני מוחץ, בסוליותי...

איני רוצה להיות אינני! -
אני רוצה להיות ישני בכל שניה,
כי אין זמני ניתן לי באשראי בלא קצב ומשורה,
שלי הוא - כל עוד אני עומס על מחוגי ליבו
משא רצונותי וחשקי הנהפכים לקודש קודשים
ככל אשר אני חוטא יותר, פורעי החוק הולכי בתלם [ואולי בטל - הם].
כי מי שאין חסר לו זמן - שכיר יום טפיל הוא,
חי על קצבתו עד בוא הקץ - קיצו של זחל על גחונו...
לא, איני רוצה להיות אינני שכזה -
אני רוצה להיות ישני, ואם חסר לי זמן
אני שוכב שלשום וקם אתמול כדי היום
לצקת ולעצב פני המחר, כי המחר אינו יליד מחר אף פעם,
הוא בן האתמולים ושלשומים, דו קרב סורר ביני לבין הזמן...

הנה לכן אני שוכב שלשום למען המחר,
הנה לכן איני רוצה להיות אינני,
הנה לכן אני רוצה להיות ישני

ברחוב העצב החד-סטרי -
ארור שכאיזה, שנוא שכאיזה ואהוב שכאיזה
וחוזר חלילה...