הגיל והתרגיל

אני שואלת את עצמי: אם הוא יחזור על 4 ויבכה עלינו (ולא בקטע של נשלט..), אני אסלח לו?

אני באמת אהיה מוכנה לוותר על המאהב הישן שלי, וזה החדש וההוא שבדרך להיות?

אוותר על כולם בשבילו???

מאז שהעזבתי א ת החצי, הבית כאילו מתאבל עליו ומתפרק.

וככה זה:

תבוא לפתוח סתימה בשירותים

תבוא לסדר את הדוד

תבוא לאטום את הגג ולצבוע את הרטיבות בחדר...

וכל "תבוא" כזה, לוקח פיסה מנשמתי ועולה לי בקפה, בכי וסקס...(לאו דווקא בסדר הזה).. 

אז היום, כשמכונת הכביסה לא סחטה, אמרתי שאין מצב לעוד "תבוא" אחד. זהו! גמילה!!

מצאתי את עצמי, יורדת על הברכיים, פותחת את המסנן ושוחה ב- 2ס"מ גובה מים במרפסת. 

אבל הוצאתי אבנים, ושיערות וגומיה וגם שני שקלים... שטפתי וסידרתי (סבבה שסופ"ש) והמכונה עובדת כמו שצריך. 

אז בלי "תבוא" ובלי טובות. 

מצחיק אותי,

פודל. 

אין לך פאסון של שולט

אז רד מזה. 

ואקח את הכתובת.

כף היד הזו שלך,

טובה לא רק למכות.

כף היד הזו שלך,

שהתעקשתי לראות 

מגלה לי ממך,

ואז אני יודעת אם איתך 

אפשר לחוות.

כף היד הזו שלך,

שניסית להסתיר

הראתה לי שיש בך

צד אפל

אותו אני רוצה להאדיר.

אז תביא לי אותה וגם את השניה

כי טובות השתיים מן האחת, 

למכות, חיבוקים ושאר תיבולים.

ומילה אחרונה

על העקשנות המיותרת שלך

וההפסד הלא כל כך אלגנטי -

קבל ממני מחיאת כפיים .

תאשר לי שקיבלת. 

הנשוי לא התחמק,

והרווק קצת עסוק,

הגרוש עם הילדים

ולך נמאס מצעצועים.

עוד לילה בלי מנוחה

עוד לילה לבד במיטה.

די עם הדמעות

די להיתכרבל בשמיכה!

עכשיו

להתהפך לצד השני

להסתדר באלכסון

לגעת בעצמי

וללכת לישון.

יש אותך ואותו

וגם את ההוא

ובא לי מזה וגם קצת מזו

איתך ואף

איתו ואיתה...

סליחה...זה מה שקורה לי כשאני 

לבד במיטה...

אם אני חרמנית אש (!) אבל מוותרת על סקס עם האקס

אני מדהימה או טיפשה? 

מרוויחה או מפסידה?

מה שבטוח, רטובה....

אני רוצה שתלך. 

אני רוצה שתבוא.

אני רוצה לתת לך סטירה

לתת לך נשיקה. 

אני רוצה לשנוא אותך.

אני עדיין אוהבת. 

אני רוצה לצעוק עליך

אבל אני לוחשת.

בקיצור, מנוול, שוב לוקחת את הכדור הקטן הזה שמשקיט את כל הרעשים בראש והזמזום בגוף. 

הולכת לישון. 

יודעת? הייתי בחדר חשוך, לא התאפקתי ופתחתי את הדלת. רוח פרצים נכנסה, ממש סופה... כמו שהזהרת אותי ולא הקשבתי. מנסה לסגור בחזרה. לא מצליחה. יוצאת דרכה, פתאום עוד דלת קטנה. אני עדיין לא מקשיבה לך, יפה שלי, ופותחת גם אותה.. אוצר נמצא...אור. שלווה. אך בפינה, עוד דלת.. ממש פאקינג בבושקה... ואני? סקרנית מוות - פותחת. כן.. מה לעשות? אני לא לומדת מטעויות...שם רק כאב, דמעות...

ואז..בפינה קטנה חשוכה, עוד דלת. הזיה.. פותחת. 

את. על כיסא מלכה. 

את רואה, יפה שלי.. אם הייתי מקשיבה לך, הייתי נשארת שם. בחושך...לא מגיעה עד אליך. 

בא לי לכתוב משהו שנון, מצחיק, חזק, מדהים. אבל, בתוכי רק רעש סטטי ותמונה יחידה מרצדת:

את. אתה. אני. 

יחד באותה מיטה. 

פרצתי עוד גבול.