הגיל והתרגיל

_{בוגדת. נבגדת.} 

_{גם אני, אבל אני נהנית יותר.} 

איך זה שככל שאתה יותר חרמן עלי, אני נעשית פרידג'ית... כפור...?

חוזרת עכשיו מזיון סוף!

הצלפות כמו שאני אוהבת, חדירה עמוקה כמו שרק הוא יכול לתת לי, ירידה אלוהית ומציצה אחת למיליון. 

חוזרת עכשיו מזיון סוף. 

ובמקום להרגיש הרגשה עילאית, אני מרגישה קטנה. נמוכה. מרוסקת. 

חוזרת עכשיו מזיון סוף. 

עםמולטי גמירות, כי הוא באמת מכיר אותי. את הגוף שלי.

ואני מותשת. ואני נגעלת. ואני כועסת.

כי שוב.. נכנעתי לחרמנות... 

כי שוב.. הוא הצליח להשחיל אותי.

האקס הבוגדני המזדיין הזה. 

"אני מכור לך". 

הסתכלתי עליך כאילו צימחת קרניים. "השתגעת?" שאלתי. זה לא אתה...אתה נשוי, אתה הפאן שלי. אתה: שנפגש איתי לסקס לוהט וחוזר הביתה, אתה שמגלה איתי עולמות חדשים ועושה לי דברים שלא חלמת שאסכים. אתה, שגיליתי לך מה אני אוהבת ולמדנו יחד להתענג. אתה, שנפגש איתי לסקס אחר, שבסופו אתה חוזר הביתה לאישה, לילדים, לחיים הסוערים שלך.

הסתכלתי עליך, לא מאמינה! 

אנחנו לא מתאהבים! אנחנו לא מתמכרים! אנחנו עושים סקס

נ ה ד ר! 

מאיפה זה בא עכשיו??? 

כשאמרתי לך שאני עוזבת את הבית, אמרת: בואי נעשה מסיבת פרידה.. אני לא סוחב אותך. צחקתי עליך... אתה? תסחוב אותי? אני עומדת על הרגליים כל החיים, אני הסוחבת לא נסחבת. עשינו מסיבת פרידה. 

אחרי יומיים שלחת הודעה..

נפגשנו. סקס כמו שאנחנו אוהבים ויותר. 

התכרבלנו. אז אמרת לי "אני מכור לך"... 

מה אני עושה עם זה? 

עשיתי קעקוע שמזכיר לי אותך. 

תמיד אהבתי את זה חזק. 

לא קראתי לזה בשם..לא תייגתי. חשבתי שיש לי בעיה בויסות תחושות...פחח. פשוט אהבתי את זה חזק. ספנקים, קשירות, חגורה..

מתחילה בקטן, כי ה"חצי" לא יודע מה עושים עם זה. מה עושים איתי..ה"חצי" כיבה אותי מבחוץ אבל מבפנים בערתי.

אז חתכתי קצת החוצה. למצוא משהו. למצוא את עצמי. 

חתכתי אבל נשארתי. נשארתי בגדול, עם הכל: בית, אהבה, ילדים, פינוקים. 25 שנים (אבל אני רק בת 40).

ואז יום אחד, הוא חתך... ואני לא הסכמתי להישאר יותר כי זה נעשה רע וכואב

 אז אני מתחילה היום לאסוף את השברים.. ומחליטה שאני רוצה להרגיש שוב. להרגיש בעוצמה חדשה כי אני מוכנה.

משהו בי בוער, משהו בתוכי מעקצץ, כי אני מרגישה שמצאתי בית. 

בית חדש שיכיל אותי.