כותב למגירה

מותשת, חסרת אוויר, מסומנת באדום, שיער מבולגן, מלוכלכת מנוזלים שלך ושלו, נוטפת אותו מהחורים שלך.

"כל הכבוד, היית טובה. זה בשבילך".

תחושת מועקה מצטברת בגופך, זה מרגיש כמו חור שחור שנוצר עמוק בבטן ונותן תחושה שזהו, הסוף קרב.

מילות ההערכה הראשונות שלו כלפייך אי פעם, שלו. של זה שלמדת להעריץ, של אדונך.

הוא מושיט את ידו למגירה ומוציא משם קולר שחור ומבריק, חדש, שלך.

הוא עונד לך אותו בעדינות, עדינות שלא תיארת שאצבעותיו, שעד לפני רגע הענישו בעוצמה, מסוגלות להפיק.

זה מתאים לך בול.

הקולר, הוא בסך הכל רצועת בד זולה. אבל עבורך כעת, הוא כל העולם.