אֶתְנַחְתָּא

יושבת בהרצאה קוראת את הפוסטים שלכם, המילים שלכם גורמות ללב שלי לדהור מאה ארבעים קמ"ש בכביש של שישים ולתחתונים שלי להיות רטובים יותר מהכנרת.

תמיד מילים עשו לי את זה. אני אוהבת שמדברים אליי "מלוכלך", אני אוהבת שהופכים אותי למטונפת, ללא שווה. אל תרחם, תשפיל ותפליק בי עם השוט..

תגרום לי לרטוט דרך הטלפון, להשתגע עם הכיסוי עיניים.. תהנם, תצעק, תיפול יחד איתי לתהום משלנו.

אחריי זה נדבר במרפסת שמשקיפה על ירח לבן וגדול על החלומות שלנו והפחדים.