אֶתְנַחְתָּא

הבוקר הרגשתי את כוחו של הגורל.

קמתי מוקדם והלכתי לתחנה במסלול קצת אחר. 

מצאתי ארנק מלא בכסף.

מישהו עם חזות לא אמינה אמר לי שזה שלו.

הרגש אמר לי לפתוח את הארנק. 

בארנק התעודת זהות סיפרה שזה ממש לא הוא. 

הואאמר שזה בסדר, שהוא עובד באיזור וימצא של מי זה. החלטתי שהוא לא אמין.

הגורל הביא אותי למרכז חנויות, למכולת קטנה ספציפית. שאלתי אם יש שם מישהו בשם של אותו המבוגר בתעודת זהות.. ואכן מצאתי.

אחריי כמה דק' הוא רץ אחריי ודחף לי שטר של מאה שקלים ליד. אמרתי לו שלא החזרתי לו בשביל כסף, אבל הוא התעקש ואמר לי מילים כל כך יפות ברוסית.

בכיתי באוטובוס עד שהגעתי לעבודה.

מה אם הייתי יוצאת דקה אחריי. מה אם הייתי תמימה ונותנת לאותו אדם את הארנק? מה אם לא הייתי הולכת לאותו מרכז חנויות? תודה לגורל וליקום שזה קרה.