מצפון שלום,
כידוע לך, בדיוק סיימתי את אחת התקופות הקשות בחיי. נשברתי והתאחתי יותר פעמים משאפשר לזכור, נדחקתי לפינות ובכללי נלחמתי על השרדות. ולאורך כל הדרך הקשבתי לך. האמנתי שאתה צודק, והאמנתי שאני בדרך נכונה. בזכותך הגעתי להישגים מדהימים. בכל מקום שאליו הגעתי נתתי המון, וקיבלתי פי מאה. אתה אחת הסיבות היותר גדולות שהגעתי באמת לכל מקום שרציתי, בכל כיוון שרציתי.
אבל עכשיו, אחרי שהתחבבתי על האנשים הנכונים, קפצתי על הזדמנויות, והצלחתי אפילו על הדרך להציל אנשים ולצבור חמש קבוצות שונות של אנשים שמאוד אכפת לי מהן וקרובות לליבי. אחרי שהבנתי שאתה הכנסת אותנו לתקופה הקשה הזאת, אבל אתה גם זה שהוצאת אותנו ממנה. ואחרי ששוב סידרת לנו הטבות כאלה ואחרות ונחיתה רכה כמעט בכל מקום שאנחנו אמורים להגיע אליו עם סוף התקופה הזו.
דיי.
תורי. פעם שעברה הצלחת אבל התשת ושברת אותנו. זה לא שווה את זה.
בבקשה תפסיק.
שלך, מר ממורמר.