הוא חתיך הוא מקסים הוא אדון יודע להגיד בדיוק את הדבר הנכון, הוא כל כך חכם אני נרגשת לשוחח איתו, רוצה לשמוע אותו, לכתוב לו, אך לא רוצה להגזים. הוא שלח לי תמונה והוא כל כך יפה. ואז בפגישה זה לא היה הוא, כל המילים נעלמו לו, והוא בכלל לא דומה לחתיך מהתמונה. ואני כל כך חששתי שאני לא מספיק יפה חכמה בשביל אדון מכובד שכזה. אוי אדון האשליות למה אתה מסתתר, למה אתה לא מציג את עצמך כמו שאתה, למה שלחת את התמונות הכי יפות שלך שלא רואים באמת מי אתה. מה חשבת שאני לא אראה את האמת. פתאום סיפרת שקשה לך בכל כך הרבה רבדים בחיים, למה לא כתבת על כך. הפגישה היא כל כך חשובה מגלה את האדם את האישיות את כל הדברים שלא ניתן לראות מאחורי המקלדת. האדון שכתב כנראה הוא פרי דמיוני, תודה לך אדון אשליות לימדת אותי המון.
פטיש לשמנות
רציתי להבין מה זה פטיש לשמנות. מה זה עושה לכם כשאתם רואים אישה שמנה, זה לא מסתיר את האישיות שלה? את הנשמה שלה?. מסקרן אתכם בכלל לדעת מה מסתתר שם מאחורי ה 20 קילו עוד שעוטפים אותה. ולמה היא שמנה, מה היא מסתירה ?הלכתי היום ברגל לדואר מביתי, הסתכלתי על אנשים בעיקר על נשים, איך הן לבושות, מסורקות, הסתכלתי גם על שמנות, הם לא היו שם רק עברו כהוויה, הליכה שקטה ונעלמת. מה גם אני כזאת ? . אני לא מכלילה קהילה, אבל זה מה שראיתי היום, ואם היא מאופרת, אז בכלל היא מוגזמת.
אני רוצה לשמוע ממכם אלה שיש להם פטיש לשמנות מה אתם חושבים, אולי אני רואה רק צד אחד.
חזרתי הביתה מהעבודה, אני ממש רעבה, חוץ מכריך לחם מלא עם גבינה לא אכלתי דבר, רגילה להגיע ולאכול, שניצלים מטוגנים, קציצות , קבב ואם אין אוכל זמין אז אחמם לי פיתה ואצרף אליה נקניק. ככה זה היה.
לפני חודש ועד לפני כמה ימים כל ההתכתבויות כאן היו עדיין כמו חלום, לא מכירה לא רואה, רק מסירת מסרים. מתחילה להבין שזה אמיתי כאן, עדיין אין לי אדון או שולט או בכלל מישהו, אך זה לא העניין. היום הבנתי שדי אני חייבת להיות מה שאני רוצה להיות, אז טיגנתי לי ביצה עין ופתחתי לי טונה ואכלתי להנאתי. לא עוד פיתות ופלים עוגות, שוקלד מריר פרווה שאני יכולה לאכול גם אחרי אוכל בשרי. לא גלידות, לא קפה עם סוכר, לא מלוואח. לא לא לא , לא . אני חייבת להתכונן לאדון, אסור לי להתבייש בעצמי. כשיש מטרה קל לבצע את המשימה, כמו לימודים באקדמיה או כמו להקים משפחה, כל הקורבנות נראים קטנים. סוף סוף קל לי להקריב את האוכל.
אני לא אפגש ככה עם אף אחד זה ברור.
לסיכום, כוסית, כוסית, כוסית זאת המטרה . אל תשלו את עצמכם, כולם רוצים דברים יפים או לפחות שהתאמצו להיות במיטבם.
חודש בדיוק עבר, כאלו שנה
קבלתי כאן המון פניות, כל כך הרבה אפילו בלי להכיר אותי, הציעו לי הצעות ״מפתות״ ותפריט לרצוני כמו מעדיפה זין מגולח או רגיל, ואותי שאלו יש לך כוס חלק וכו, הציעו לי סשן בצורה כזו את תהיי הזונה השלי כשאני אגיד לך אני אבוא תעמדי על ארבע ואני .... לחלק יש כאן איזשהו תסמונת מציצת חור התחת וכו, אין לי שום בעיה עם כל הרצונות האלו. אבל לא הזכרתם שאתם אדון ומה המשמעות שלהיות אדון, מה אני רק גוף, זה עניין הבדסמ עד כדי כך רדוד, או שיש כאן כאלה שהתבלבלו וחושבים שזה ... בינתיים מחכה לאדון הנחמד, אולי ישנה את דעתו.
אני: בלה, בלה, בלה , בלה הגיגים רוצה שולט כזה וכזה וכזה.
יושבים בארוחת צהריים אני, אמא, אחי, אחותי, בת אחותי, אוכלים קציצות עם אורז שניצל יאמי אוכלים. מדברים צוחקים, אחי מעשן, בירות, שמש.
מתחילה השיחה את חייבת להתחיל דיאטה, הליכות הליכות הליכות ואני כבר שבעה כן כן אני כבר עושה הליכות, אבל מי רואה בשלב כזה שינוי
אני: יוסי תגיד כמה אני שמנה מ -1-10 הוא עונה 8.
אני : מה 8
אחי יוסי עונה בעצם 9.
טוב חברים עושה הליכה, עושה הליכה, לשכוח מחלומות שולטים.
היום לא עבדתי, החלטתי לסדר את הבית, מחפשת לעצמי מה לשמוע ביוטיוב, כבר אין שיר או להקה שממש מרגשים אותי. ואלו שמרגשים כבר חרשתי עליהם כל החודש, אז חזרתי קצת לקלאסי למה? כי זה נעים ואין מילים רק מנגינה, והמנגינה נשמעת כמו רצף של רגשות, שאפשר לצרף אותם למילים שלי למחשבות שלי, זה די טהור נקי גאוני יצירות קלאסיות. נחשפתי למוסיקה קלאסית בכל מיני נסיעות לטיולים קסומים בארץ ברכב של הורי חברתי הטובה ביותר, ואחר כך בלימודים חזרתי על השמיעה בשיעורי הבחירה באוניברסיטה. 4 העונות של ויואלדי יש שם 4 חלקים שמתארים את העונות בצורה מדויקת, בקיץ רועש ושמח
בחורף עצוב ומלודי.
שולט לא יכול כרגע להיכנס לחיים שלי, אני בכלל לא מוכנה, פיזית זה לא אני צריכה לעבוד על המשקל ועל חיטוב גמישות , הבית לא מייצג בדיוק את מה שאני אלא מה שהיה.
הוא חכם וטוב אני שמחה שכרגע הוא לא קיים יש לי זמן לעצמי, לתקן לשפר להתפתח לנשום, כשהוא יבוא אני אהיה מוכנה.
עדיין רוצה סימן ממך שאתה כאן.
עברו 300 שנים, תאזינו
רוצה אותך, רוצה אותך, רוצה אותך, רוצה אותך, רוצה אותך, רוצה אותך, רוצה אותך. לא אותו, לא דומה לך, לא כמעט כמוך, לא לידך לא חלקים ממך אצלו, לא חיקוי, אין לי סבלנות לדבר עם עוד אחד ועוד אחד כי זה אתה שאני רוצה, אני משכנעת את עצמי לכך?,אני יודעת?, מה קורה לי ?. כן שוב נתקעתי במבוך אני יודעת איפה הדלת אבל היא סגורה. אני פותחת דלת אחרת לא רוצה לצאת ממנה אני רוצה לעמוד שם ליד הדלת הסגורה אני אמתין גם כשקר גם כשעצוב גם כשחם, גם שיכאבו לי הרגליים, בסוף גם הדלת הזאת תפתח, אחרי הסבל הארוך אני אהיה ראויה לך, כי אני רוצה רק אותך.
למה אין התראה על דברים טובים. כשדברים טובים מגיעים מוקדם מידי אפשר לפספס אותם. הרי אם אין לנו השוואה למשהו אחר רע איך נדע שזה טוב וכשאין ניסיון בכלל, הטוב הזה הוא ברור מאליו, לא תמיד נדע איך לאכול את הטוב הזה. החבר הראשון שלי הוא היה הדבר הכי טוב אי פעם, גם טוב לב, גם חתיך הורס, גם מגניב , גם רגיש, גם הזיון הכי טוב אי פעם, אבל הוא היה הראשון חשבתי שיש מיליון כמוהו, כשהפסדתי אותו בגלל כל מיני טעויות שעשיתי, הבנתי שהפסדתי אולי את הדבר הכי טוב בעולם בשבילי. עכשיו אני כאן לא רוצה לפספס בפעם הראשונה את הדבר הכי טוב בשבילי האדון הכי טוב, שיראה לי את הדרך הכי טובה שיעזור לי לגלות את הבדסמ מתוך העיניים שלו, שירשה לי לתת את כולי. אני לא מתפשרת הפעם חייבת לעצמי הרבה דברים טובים. רוצה את הפעם הראשונה הכי טוב שיש. מחכה לך בסבלנות אדון יקר.
אני חדשה כאן בערך חודש, מדברת עם שולטים, רובם אינטלגנטים, חכמים, מהשיחה איתם ניכר שהם מחפשים משהי שתהיה נשלטת שתחשוב עליהם כל היום, שהנוכחות שלהם תהיה בנשלטת. רוצים התמסרות רוצים לדעת מה הנשלטת מוכנה לעשות למענם. אני לא מבינה דבר אחד אייך אפשר להיות מסורה ולהרגיש נוכחות של אדם אחר, בלי להרגיש כלום, איך שולטים על המחשבות כל היום, אתה רוצה נשלטת אמיתית או שזה רק משחקי סקס. לאט לאט אני מפתחת ביקורת כלפי העניין הזה מאחר שזה מצב שו יש כאן יחסים חד צדדים.
בדרך לגן של הילדה שלי יש חבל קשירה שחור, זרוק על המידרכה, כבר כמעט חודש ימים, אני לא רוצה להתייחס אליו, אבל קשה שלא, הוא מדבר אלי, מזכיר לי מה אני רוצה ואולי ממה אני פוחדת. אתמול בלילה בדרך לשיעור תורה , מנסה לנקות את המחשבות, מתרגשת לקראת המנחה שלי, שעומדת לתת לי ידע חדש בהלכות , אני הולכת לי ברגל ושוב רואה חבל אחר, לא קשור די חדש, אני צוחקת לעצמי, ומנסה לשנות את המחשבה, סשן שלם רץ לי בראש. הכל נקטע בפגישה, חזרתי למציאות.