פטיש לשמנות

אני רוצה קצת לשתף מנקודת מבטי את עניין של הכוונה, כשעושים דברים עם כוונה התכווננות, וכשפועלים באופן אוטומט. אני רוצה להסביר את העניין דרך שמירת שבת. מי ששומר שבת ועושה זאת דרך כוונה טובה מחשבה ואהבת השם, כבר ביום שישי מרגיש התרגשות, חזקה מאוד, לא פחות מהתרגשות של פגישת אהוב. כל מהלך היום נעשה במחשבה בכוונה, בנתינה, חלקים שבנו כמו כעס, יצר רע, או עצלנות נעלמים, יש כוונה רצינית לקבל את השבת. בקניות קונים הכל בדיוק אותה הרגשה אילו הייתי צריכה להכין ארוחה לאהוב. החלות הלחמניות הכי טובות, אם באמצע השבוע הייתי חושבת שזה אולי מיותר לקנות דבר מה, לכבוד שבת כלום לא מיותר. אני אקנה גם את הפירות הכי טובים וממתקים שאני קוראת להם הפתעות שבת, הילדים משתגעים מהפתעות שבת כשלמעשה זה בדיוק אותם ממתקים. גם אם השקיות כבדות הן נעשות קלות, נעשה כוח עליון, לנקות לבשל, להכין עוגה טובה, להחליף למפה לבנה, ואני לבד עם הילדים גם עייפה, אך עדיין יש התרגשות. נכנסת שבת וזה השיא כאלו אהוב  דופק בדלת (אדון) מדליקה נרות ומברכת באהבה את הדלקת הנרות את השבת ואת ילדי, והמתח גובר אנחנו מתיישבים ובני הבכור מקדש וכולם רוצים לטעום כבר מהיין תירוש, בכל קידוש אני מתחננת אליהם לא לגעת ביין, היין הזה הופך למשקה מיוחד יש לו טעם מיוחד טעם של ברכה, עונג שבת. השלוק הראשון טעים ורוצים מזה עוד ועוד , ואני חוזרת ואומרת להם זה יין מקודש שישאר לכולם. ואז ממשיכים לברך, נטילת ידיים ובציעת החלה המתוקה ושוב ברכה לכל מי שאוכל כמו טקס. בסוף הקידוש והארוחה זה כמו שיא שמגעים עם אהוב כבר אין לאף אחד כח ההתרגשות כל כך גדולה והטכס נגמר וכולם הולכים לישון, אני משתפת בעניין הזה כדי להסביר איך אני רואה את ההתמסרות הנתינה היא חייבת להיות עם כוונה, אחרת זה לא יכול להתקיים. זה חייב להיות אמיתי. אני גם רוצה קצת להעביר ביקורת על עניין הסשן החד פעמי, איפה כל החלקים האלו של ההתרגשות האמיתית המסירות המחשבה, אתם לא חושבים שזה אחרי כמה פעמים הופך לאקט מיני, לנשמה לתוך שלנו לכוונה האמיתית שלנו אין מקום בסשן כזה. ואם זה לא באמת אמיתי איך מרגישים אחרי, איזו ריקנות תהום שחורה. אז גם כאן אני חושבת בעולם הבדסמ חייבת להיות כוונה אמיתית. 

מה אני אעשה בשביל השולט שלי.

אוהב אותו אהבת נפש

אחשוב עליו כל היום

אדאג לו 

 אשתפר בשבילו

אכבד אותו

אני אהיה אשת חלומותיו + מה שאני 

אדאג להעיר אותו בדרך שירצה 

אבשל לו 

אנקה לו 

אקשיב לו 

ארחץ אותו 

אקלח אותו

אהיה בשבילו הכל, כל עוד ירצה ולמה? לא כי אני שפחה שלו , או כל כינוי אחר, אלא כי אני אוהבת לתת לו, שירגיש טוב, נתינה זו הההרגשה הכי טובה בעולם.

אם אספר לחברה מה אני מוכנה לעשות היא תצחק עלי תחשוב שאני מוזרה.תדעו כאשר אוהבים נותנים הכל, שום עשיה לא מעייפת, אז שאני לא אעניק את אלה הדברים לשולט שלי שגורם לי לאושר מעצם קיומו, ובכלל כמה נדיר למצוא אדם שאנחנו מעריצים. 

לפעמים אני רוצה כל כך דבר מסוים, בדיוק את הדבר הזה, בלי פשרות. זה יכול להיות רכב, בגד, אדם, חבר. מה לגבי עצמי למה מעצמי אני לא רוצה בדיוק את הדבר הזה, אז אני יכולה לרזות ולהיות ממש יפה סקסית קלה, להנות משפע של בגדים ממותגים ויפים.  לקום בבוקר בקלות ולא לחפש בארון מה ללבוש. ולמה אני לא מסדרת את החדר שלי בצורה שונה ומיוחדת כפי שעשיתי בבית הורי, שם השקעתי בצביעה. 5 פעמים צבעו לי את  הקיר עד שהגיע לצבע אפרסק מושלם, ואז גם ציירתי פרחים ועלים עם צבעי ארקיל. זאת הייתה יצירה רצינית, כל מי שהיה בא  לבקר, אבי זכרונו לברכה היה מעלה אותו לחדרי, כאלו שזה מקדש. לקח לי גם חודש למצוא מיטה, לבסוף קניתי מיטה מברזל בצבע נחושת עם עיטורי פרחים כמו ערבסקות.  הייתה לי מרפסת שמש , וחדרי היה החדר הגדול   בבית. מהמפרסת ראיתי את עץ הלימון שצמח לו והגיע עד אלי כמו חבר טוב. כשהחבר היה מגיע עם הג׳יפ שטח שלו הייתי נהנת לשמוע את רעש המנוע. זה היה כמו סרט לכל רגע משמעות ולכל ריח תחושה. אני כל כך רוצה התחדשות נמאס לי כבר מהבאנליות מהשיטחיות מיחסים עם אינטרס, למה אין אהבת חינם אמיתית לאהוב עד אין קץ לאהוב חזק . אני חייבת לחזור ולהתחדש אחרת הדברים לא יקרו, אולי זה היה הקסם שבכל דבר הייתה בעיני משמעות. 

לא מזמן החזרתי הבייתה חברה של הבת  שלי, אמרו לי שאמא של הילדה הזו ממש יפה, סיקרן אותי לדעת מה כל כך יפה בה, נפגשתי איתה באמת אישה יפה מקסימה. הסתכלתי עליה לעומק, אז בסך הכל היא הייתה רזה לבושה בצו האופנה, גבות מסודרות שיער צבוע שעבר החלקה. ממש כמו כל אישה, רק עומדת בדרישות החברה. לא ביקורתית זה כייף, כל אישה יכולה להיות האמא הכי יפה ולא רק בעיני ילדיה או תלמדיה.  

גם היא תשובה, לא צריך הרבה מילים כדי להבין את התשובה השקטה הזו. היא מאפשרת להמשיך. כמה ימים שקטים ואז ממשיכים כאלו לא היה דבר. 

הפעם זה לא כל כך מצליח, וגם אם אכתוב שוב ושוב זה כבר איבד את ערכו. 

עדיין כותבת ואין תגובה זה כמו אדם שעומד לאבד את חייו והרופאים נלחמים, יש רגעים שאתה לא יודע, זה תלוי בגורם אחר, אבל עדיין חייב לנסות שוב ושוב. מישהו אמר שדברים טובים באים בקלות? ולמה בכלל אני נלחמת על אדם זר, מה יש בו, אני לא מכירה בכלל. איך אפשר לחיות אם לא מרגישים אם לא מוותרים על האגו על הצד שכביכול מגן עלינו.  גם כשממשיכים לפעמים האחר לא נוגע בך, זה מרגיש קצת מזויף.

הוא ביקש התמסרות, ואמרתי לו אני מסורה לך, אך לא ידעתי, למה אני באמת מתכוונת, מסורה אני, למה בכלל אני מסורה בעולם הזה? אז חשבתי על כך לעומק, כן אני מסורה לילדים שלי אני אתן להם הכל, כשהבן שלי היה תינוק וחלה, השתתקה רגלי הימנית, הגוף כמעט ולא עבד לאחר כמה רגעים קמתי ורצתי לבית חולים, התאשפזנו והייתי מסורה לו אוהבת דואגת, לא מתלוננת שאני שם, לא רוצה שיחליפו אותי, ישנה ליד איזה גבר זר במזרון החדר על ריצפה ועדיין בכל דקה מסורה לבני. חיפשתי עוד דברים שאני מסורה להם, אהבת השם, והבנתי שאין בדברים שאנחנו מסורים אליהם פחד שיאבדו, פחד שיאכזבו, אין אגו, יש רק רצון להטיב, אז המסקנה   היא שהתמסרות וויתור על האגו כרוכים באופן בלתי נפרד לנתינת אמון, אינך יכול להתמסר ללא אמון בדרך, ללא אמון בעצמך , ללא אמון בעומד מולך. במילים אחרות התמסרות היא אקט של אמון. 

רגעי אמון בהם נתתי לעצמי ליפול לתוך ידיים אוהבות, לאבד שליטה בגוף אחר, בנשמה אחרת, ללא כל אגו רק מתוך הכמיהה של הלב.

אני רוצה להתמסר לך לאבד שליטה להאמין לחשוב שיהיה לך רק טוב לדאוג לך להיות טוטאלית בשבילך, בלי בושה בלי פחדים. מתחילה להבין מה אתה צריך.

אני לא מכירה אותו, רק קצת ברמזים, וכבר מרגישה אותו כאלו חלק גדול מעולמי, קשה להתקרב אליו, הוא בא והולך. צץ ושוב נעלם. אני רוצה אותו כל כך, יצר אכזרי הרצון הזה. קשה להיות נשלטת ולשמור על היצרים על הרצונות. קשה לעזוב ולהתחיל מההתחלה, להאמין שוב, ואין את אותה תחושה אותה אנרגיה.   האם אלו הן הפרדיגמות שלי שהורסות לי, או חוסר סבלנות. עדיין מחכה. לא מוכנה להתחיל מחדש. 

התקרבת ממש, יכולתי להרגיש אותך קרוב אלי כמו נשימה. ואז כשהסתובבתי כבר לא היית שם, התאכזבתי קלות, וחייכתי חיוך גאה, כי ידעתי שהיית כאן אפילו לרגע קט. 

פטיש לשמנות

רציתי להבין מה זה פטיש לשמנות. מה זה עושה לכם כשאתם רואים אישה שמנה, זה לא מסתיר את האישיות שלה? את הנשמה שלה?. מסקרן אתכם בכלל לדעת מה מסתתר שם מאחורי ה 20 קילו עוד שעוטפים אותה. ולמה היא שמנה, מה היא מסתירה ? 
הלכתי היום ברגל לדואר מביתי, הסתכלתי על אנשים בעיקר על נשים, איך הן לבושות, מסורקות, הסתכלתי גם על שמנות, הם לא היו שם רק עברו כהוויה, הליכה שקטה ונעלמת. מה גם אני כזאת ? . אני לא מכלילה קהילה, אבל זה מה שראיתי היום, ואם היא מאופרת, אז בכלל היא מוגזמת. 
אני רוצה לשמוע ממכם אלה שיש להם פטיש לשמנות מה אתם חושבים, אולי אני רואה רק צד אחד.

שנת צהריים כמה היא קדושה, היא נעימה מכילה, ממש כמו אהבה, היא קצרה, אבל נותנת הרבה. 

בעיקר ביום שישי, היום עדיין לא בישלתי דבר, והגיע זמנה היא קראה, נשכבתי לי ונשאבתי לתוכה. עכשיו התעוררתי, אני מתחילה לבשל. ושוב חושבת על כל הדברים שרצים לי בראש , מחשבות מחשבות.