כשכואב הלב, זה כאב אמיתי, הלב חולה??? למשל שכואב לי הראש אני שותה אופטלגין, אחרי כמה שעות זה מסתדר, שכואב לי בלב, אני מדברת ללב מדברת למחשבות, מנסה להצחיק את עצמי, נפגשת עם חברות, מסתכלת על הילדים ושמחה שיש לי אותם, הלב לא מוותר הוא כואב, ואז יורדות הדמעות, זה כל כך כואב, אני לא יכולה לעבוד עליו, הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה, הוא הלב שלי בכאב שלו לא נותן לשכוח. זה לא דיכאון ולא עצבות, זה כאב פיזי בלב, כמובן שאני יודעת מה ירפא את הכאב הזה, לא תמיד התרופה ניתנת להשגה. ושום שיקויי לא יעזור. יש דבר מסוים שיכול לעזור ללב הזה.
תקווה, אהבה, אמונה, חזון, רצון, אמת, חזרה.
לפעמים הוא פשוט לא רוצה לשכוח, זה היה נכון מידי, טוב מידי, הוא חכם הלב שלי, הוא יודע מה טוב לי, ומי חשוב לי. גם למצוא את המישהו הזה שניתן לאהוב , זה נס כשלעצמו, ואז שאין יותר, הוא כועס לא מאמין, ואין תחליף למה שהוא רוצה.
הלב באמת מרגיש זה לא סתם שאנחנו מרגישים את התחושה בחזה. נגיד אם תחושת האהבה הייתה בראש, אז היינו מרגישים את האהבה הזו איפשהו בראש. הרגש הזה נבחר להיות דווקא שם בחזה, ואז אם הוא אוהב, האהבה מתפשטת לכל הגוף, וכשהוא כואב גם הכאב מתפשט לכל הגוף, לכעוס עליו על הלב שלי, שהוא יודע ככה להרגיש. למי אני אתן אותו, בטח שלא לכל אחד, האחד שאני רוצה לתת לו אותו כבר לא בחיים שלי. לכן הוא כואב, הוא לא מוכן ללכת לאחר, הוא חכם אפילו ממני מההיגיון מהמחשבה מהרציונל. אני סומכת עליו שהוא יודע הכי טוב בשבילי.
אין לאן להמשיך...