אני מטיבעי בן אדם מאוד פתוח, לא פעם הפתיחות והכנות שלי גורמות לאנשים מסביבי לאי נוחות.
אפשר לומר שכל אדם שהכיר אותי מגיל 16 ועד היום יודע עליי כמעט הכול,ממש הכול.
תמיד עולה אותה שאלה בקרב אנשים שאני מכיר ומכירים את האופי והראש שלי. האם אני לא מצטער שהתחתנתי עם אישה ונילית.
התשובה לזה תמיד קשה ומורכבת,לפעמים אפילו אני לא בטוח שאני יודע את כל הרבדים של הבחירות שלי.
אז אני תמיד עונה,דבר ראשון הכי חשוב זה למצוא אישה נכונה, וזה לאו דווקא מתבטא בהעדפות מיניות,מה זה נכונה,נכונה זה עניין אינדיבידואלי,אבל בשבילי זה נורא בסיסי,האישה שלי צריכה להיות שם בשבילי בהכול. האמת שאצלי זה לא מתבטא כמו אצל הרוב,אני לא אוהב שדואגים לי,אני מעדיף שישנאו אותי. זה נמדד אצלי בצורה כזו שאם אני אצטרף היא תעמוד ליידי כחומה מגנה גם אם זה אומר להסתכך עם המשפחה שלה, זאת אישה נכונה בשבילי,אישה שתוותר על הכל, למעני.
דבר שני, יש מין כיף כזה לא ברור כשאתה מכיר אישה ונילית, עם גבולות מאוד ברורים,ואז לפרק ולשבור את כל החוקים והמוסכמות.
נכון,זה דורש עבודה,מאמץ,זמן,מחשבה, אבל ככה זה בחיים,הדברים הטובים והשווים ביותר מגיעים בדיוק כך. ככל שתעבוד יותר השכר בסוף יהיה מתגמל וכיף יותר.
שלישי, אני אדם מאוד דומיננטי ושולט מטיבעי,אך בהחלט מתקשה למסור את המושכות לכל אדם חוץ ממני,פשוט פריק קונטרול,אך בפנים יש לי נפש שזקוקה להיות מונחה,נשלטת,ומושפלת (כנראה בגלל מה שעברתי בחיים), לכן אני אצטרף את האישה שתהיה דינמית. ותהיה לי את האופציה להוביל אותה להיות בצד השולט בעתיד מתישהו,דבר שנורא קשה לצפות מאדם שהוא נשלט בצורה טוטאלית. פשוט אי אפשר..
אבל הדבר הכי הכי חשוב. לדעת לוותר/להתפשר. ולא אני לא אומר פשוט להסתפק במועט ולהסתדר עם מה שיש, אני גם לא כזה,ממש לא.
אבל לפעמים צריך לדעת למנות יתרונות וחסרונות ולהשוותם. נכון שיש דברים שהם באמת קו אדום בשבילה,גם כנשלטת,וגם כאישתי,אבל אני מתעלם מהמגבלות ומתרכז במותר,אפילו שלפעמים זה קשה.
אבל לדעתי הדרך הכי טובה לדעתי להתמודד עם זה, למצוא משהו אחר שיספק אותנו, חלק יבגדו,או יגיעו בדרך זו או אחרת ליחסים פתוחים,בשבילי הסחת הדעת הטובה ביותר היא עבודה.
כל שקל שנכנס כל עסק שנפתח, כל רעיון עסקי שעולה לי,מוריד טיפת מועקה מהלב. או שמא זה רק אשליה והכול יתפוצץ לי בפנים בעוד כמה שנים במדרגות הרבנות.
אז בנתיים אני אוותר אחכה ואדחה את עצמי ואת רצונותיי,אבל מה לעשות, בה הלב בחר להתאהב,אז אני פה מחכה, לגבול הבא שיפרץ