שושנה אדומה

אני לא יודעת אם זה בגלל שזיהית שזו אני או סתם מקריות,

וזה לא כל כך מעניין אותי, האמת.

תודה.

תודה שנכנסת להראות לי שאתה עדיין בין החיים.

תודה שפנית אלי, כאילו כלום לא קרה.

תודה.

לפני לא מעט חודשים יצאת מכאן בפעם האחרונה.
מאז, ראיתי אותך פעם אחת בלבד. לכמה שניות.
זרקתי לך- תודה. והלכתי.

אני לא מוצאת מנוחה.
לא מאמינה שככה בחרת להפסיק את הקשר שלנו.
שאלה הדברים ששברו אותך. הגדול מכולם.
האיש שבשבילו הייתי מוכנה לעשות כמעט הכל.
האיש שבשבילו הייתי מוכנה לנסות הכל.

אני לא מאמינה שיכולת לעשות לי את זה.
ובשביל מה?
צעצוע?
ככה קראת לה.
בטח צעצוע.
למה להחזיק סמרטוט, כשאפשר לשחק עם צעצוע ?
מי ישפוט אותך?
מי ידון אותך לכף חובה?
הרי זה רק הגיוני.

אתה יודע מה הכי כואב לי עכשיו?
שאני לא יודעת מה מצבך.
שאני לא יודעת אם שיקרת לי או שבאמת הכל בסדר.
שאולי חס וחלילה קרה לך משהו, ואני אפילו לא יודעת.
ואין לי אף דרך לברר.
אף דרך!

אחרי הכל, עדיין דואגת לך יותר מאשר לי.
מזוכיסטית.

שהזמן יביא לי שלווה.
אמן.

כותבת בבלוג שלה דברים שנוגעים לי בנימי הנשמה. מכיון שהיא מתארת דברים ורגשות שמאוד דומים למה שאני עוברת.

היה כאן ציטוט של דברים שהיא כתבה
אבל בעקיפין קיבלתי מידע שהיא לא מסכימה שאני אכתוב את דבריה ו/או את הניק שלה...
ולכן תצטרכו לדמיין.

ומכאן זו הכתיבה שלי:

לצערי, המחשבות עליך (מי שנהגתי לקרוא לו - אדוני ) לא מחזקות אותי.
הן מחלישות אותי.
מחזירות אותי אחורה.
מביאות אותי למצב שבו אני חשה חסרת אונים
ורע לי עם זה.
מאוד.
כל שטות גורמת לי לבכות.
ואין לי זמן לבכות.
ואין לי את הפריבילגיה של בזבוז זמן על בכי.

אתה כל כך חסר לי.
היית החבר הכי טוב שלי.
וכבר תקופה ארוכה אתה האיש שמכאיב לי הכי הרבה.

לפעמים אני ממש מצטערת שהפכת להיות האדון שלי.
אולי היה מוטב שהיינו נשארים חברים טובים לנצח.

ואולי לא.

זה לא יעבור לעולם?
זה לא יגמר לעולם?
בכל פעם שאני חושבת שזהו,
שעבר לי,
שאני אחריו,
שכבר לא אכפת לי,
שאני מפרגנת להם,
שאני זוכרת רק את הטוב שהוא עשה למעני...

הכאב הזה,
השדים האלה,
כל מה שלא נותן לי מנוחה,
מילה מסויימת,
מקום מסויים,
ריח מסויים,
סיטואציה מסויימת...

וזה לא שאני לא מנסה להמנע מהדברים האלה ...

זה לא יגמר לעולם?

ראבאק,

כבר כמעט 8 חודשים שאנחנו לא יחד באופן רשמי.

כבר כמה שבועות שאנחנו לא מדברים בכלל.

ברוגז.

עד מתי?

היום הובאו לידיעתי פרטים שלא ידעתי.
שפטתי בחומרה בלי לדעת את כל האמת.
יש בי כעס כלפיו על שהסתיר ממני דברים חשובים מאין כמוהם שהשפיעו על ההחלטות שלו בקשר שלנו.
חבל שלא ידעתי קודם.
ולכם דומים/דומיות יקרים/ות - עצתי - אם אתם עם מישהי/מישהו שיקרים ללבכם ואתם מאמינים בכל נפשכם שהם אוהבים אתכם, תנו להם קרדיט. אל תסתירו דבר. זה לא מועיל לאף אחד.
אל תרחיקו מעצמכם אנשים. לא ככה.

ולכן סאביות/סאבים יקרים/ות- עצתי - שמרו על עצמכם וכמו שכתב Cave Master בתגובתו האחרונה - תסמכו על ההגיון הפנימי שלכם. יכול להיות שיש שם משהו שלא ידעתם שמסביר הכל בצורה כל כך ברורה.

אל תטעו, אין לי ספק שזה לא היה בסדר מצידו להסתיר. אבל עדיין, אני כן יכולה להבין מה קרה כאן.
ואל תשפטו, לא אותו ולא אותי.
ו... לא. אני לא חוזרת להיות סאבית שלו. רק החברה הכי טובה, כפי שמאז שהכרתי אותו הייתי.

שנדע ימים טובים יותר מאשר ימים טובים פחות.

שושנה